1 צפייה בגלריה
yk13558765yk13558765
(צילום: Matt Slocum AP)
ג׳יימס הארדן הוא סחורת כדורסל פגומה. פעם אפשר היה להחביא את זה עם 50 נקודות, 14 אסיסטים, ככה וככה משחקים רצופים עם ככה וככה נקודות. הוא בלתי ניתן לעצירה באחד על אחד, אבל חור בגודל של רוסיה בהגנה. חד־כיווני ודו־קוטבי. אני מתקשה לחשוב על כוכב מסדר הגודל של הארדן שביקש לשחרר את עצמו בכל מחיר מארבעה מצבים אידיאליים. הוא ביקש להשתחרר מהצל של ווסטברוק ודוראנט באוקלהומה, הוא דרש לצאת מיוסטון (שנתנה לו הכל), הוא דרש לברוח מדוראנט וארווינג, ועכשיו הוא דורש לברוח מפילדלפיה, מג׳ואל אמביד, השחקן המצטיין של העונה. הארדן פשוט לא שווה את זה יותר. הוא לא היה שווה את זה בשיא היכולת שלו, ובטח לא בחלק התלול מטה של הקריירה. הוא רב עם החברים לקבוצה, פותח פה על המנכ״ל, המאמן לשעבר מלכלך עליו. הארדן הפך למוגלה מידבקת. אסור להתקרב אליו, לקרב אותו לכלום. הוא יעקוץ. הגימיק שנקרא ג׳יימס הארדן סיים את הסוללה שלו. הוא ימצא קבוצה שתחתים אותו כי פראיירים רק מתחלפים. זה סיום מעט טראגי, בעיקר בסדר הגודל של הכישרון שלו. הוא פשוט נולד לספורט הלא נכון. הבעיה של הארדן לא הייתה אגו, לכל ספורטאי גדול יש אגו, הבעיה שלו היא שהוא מעולם לא סמך על אף אחד. זה גזר דין מוות בספורט קבוצתי.