כמעט 25 שנה חלפו מאז שבג"ץ גילגל אל הכנסת את תפוח האדמה הלוהט של גיוס תלמידי הישיבות, וכעת הפוליטיקאים החרדים דורשים הכרעה: מתווה חסין מביקורת שיפוטית, שישים סוף לכאוס המתמשך.
>> ב־1998, אחרי 50 שנה של הסדר "תורתו אומנותו", קבע בג"ץ כי אין בסמכותו של שר הביטחון לפטור את תלמידי הישיבות משירות, כפי שהיה נהוג מקום המדינה, וכי אם הממשלה חפצה לתת להם מעמד מיוחד - עליה להסדיר זאת בחקיקה. מאז, אושרו שלושה חוקי גיוס שונים שכל מטרתם לשמר את הסטטוס־קוו - ושלושתם נפסלו בנימוק של פגיעה בעקרון השוויון.
המתווה הראשון גובש על ידי ועדה ציבורית בראשות שופט העליון בדימוס צבי טל ואושר בכנסת ארבע שנים לאחר פסילת ההסדר הקודם.
>> לפי חוק טל, תלמידי הישיבות ימשיכו להיות זכאים לדחיית שירות, אך במקביל יוסדר לראשונה מנגנון המעודד אותם להתגייס בתנאים נוחים לצבא או למסלולים אזרחיים ולהשתלב בשוק העבודה, ובהתאם יורחבו מסגרות השירות הייחודיות להם. החוק אושר כהוראת שעה לחמש שנים שניתן להאריכן. כבר בתום תקופת המבחן הראשונה, אחרי חמש שנים, היה ברור שחוק טל לא עמד ביעדיו, אך בג"ץ נתן למדינה הזדמנות נוספת לשיפורים.
>> כעבור חמש שנים נוספות השופטים פסלו אותו, לאחר שהוכח כי לא היה גידול של ממש במספר המתגייסים החרדים.
>> ההחלטה הדרמטית הזו הכניסה את ישראל לסחרור פוליטי סביב הסוגיה הרגישה - פלונטר שלא נפתר עד היום. ח"כ יאיר לפיד, ששנה לאחר מכן נבחר לראשונה לכנסת עם דגל השוויון בנטל, והצטרף לממשלת נתניהו השלישית על חשבון ש"ס ויהדות התורה, דרש להגביל לראשונה בתולדות המדינה את מספר מקבלי הפטור, אך נאלץ להתפשר. לבסוף הוא הוביל חוק שכלל יעדי גיוס מספריים שנתיים עולים, שבהם החרדים צריכים לעמוד כדי להבטיח את מעמדם של אלה שאינם משרתים. ה"פיצוי" שקיבל היה בדמות סנקציות פליליות על המשתמטים במקרה שהמכסות לא יתמלאו, אך המימוש שלהן נקבע למועד רחוק והן הפכו לעניין סמלי ותיאורטי בלבד. אף שהמתווה היה נוח לתלמידי הישיבות ולא באמת סיכן אותם בגיוס בכפייה, הפוליטיקאים החרדים, שהיו אז באופוזיציה, נלחמו בו ברחובות ובכנסת, בהפגנת ענק היסטורית ובהצבעה נגדו, והוא אושר בתמיכת קואליציית הליכוד ויש עתיד.
>> כשש"ס ויהדות התורה חזרו לממשלה ב־2015 הן סימנו את תיקון חוק הגיוס כמטרת־על - והצליחו. חודשים ספורים לאחר הבחירות הביאו לשינויים בו, שעיקרם ביטול הסנקציות הפליליות וקביעת יעדי הגיוס בהחלטת ממשלה ולא בחוק עצמו, כדי שיהיה קל ונוח יותר לשנותם במקרה הצורך. כך או אחרת, העיקרון המנחה היה ברור ומוסכם על כל הצדדים: אין מנוס מהצורך לייצר מראית עין של קידום השוויון בנטל על מנת לשכנע את בית המשפט להסכים להמשך הפטור. אלא שבג"ץ שוב לא קנה את הסחורה הזו, ואחרי שנתיים נוספות הודיע כי דין ההסדר הנוכחי להתבטל אף הוא. מאז ועד עתה - במשך יותר מחמש שנים - לא אושר מתווה חלופי, ורק בחסות המשבר הפוליטי המתמשך האריכו השופטים שוב ושוב את זה שנפסל, כדי שתלמידי הישיבות לא יהפכו כולם לעריקים.
>> בסוף חודש יוני האחרון פקע סופית מעמדם המיוחד והם חייבי גיוס כמו כל אזרח בן 18, אך בינתיים החליטה הממשלה שלא לאכוף עליהם את חוק שירות הביטחון, ועתירה נגד מדיניות זו תלויה ועומדת אף היא כעת בבג"ץ.
עתה, לאחר עשרות שנים של משחקי חתול ועכבר עם בית המשפט, כשהמטרה המוצהרת היא להרוויח בכל פעם עוד קצת זמן, משנות המפלגות החרדיות אסטרטגיה, ומתעקשות על חקיקה שתבטיח הסדרה ארוכת טווח, אחת ולתמיד, של מעמד תלמידי הישיבות - כולל חסינות מפני ביקורת שיפוטית. כדי לסתום את כל הפרצות שבאמצעותן עלול בג"ץ לבטל חוק עתידי המעניק בפועל פטור גורף למגזר אחד, התכוונה הקואליציה לבצר אותו מאחורי כמה אמצעי הגנה: האחד, חוק יסוד המכיר בלימוד התורה כתרומה למדינה (חוק יסוד: לימוד תורה), והשני, סעיף התגברות שיוכנס לחוק עצמו ויתייחס לנושא זה בלבד (בשונה מפסקת התגברות כללית, שנכללה במהפכה המשפטית ושנתניהו הודיע על הקפאתה). האמצעי השלישי, שלא נולד כדרישה של החרדים אלא משיקולים אחרים, אך נועד לעזור גם להם, הוא כריכת החוק המוצע עם חוק שיקנה זכויות והטבות רבות למי שכן יתגייסו לצבא. בינתיים, הפוליטיקאים החרדים אינם מתעקשים על חוק יסוד: לימוד תורה, שהוא הצהרתי בעיקרו, וייתכן שאפשר להסתדר בלעדיו - אבל על העיקרון שלפיו המתווה צריך להיות חסין מביקורת שיפוטית, החרדים לא מוכנים לוותר.
