השירות בצה"ל טומן בחובו שלל מפגשים פיקנטיים בין אנשים, אבל סגירת המעגל של שני הקיבוצניקים מגבת היא סיפור מיוחד גם בין כולם.
כשסגן־אלוף אורן שינדלר (35) היה בכיתה ד', המדריך שלו במסגרת הנוער הקיבוצית, "נעורים", היה אור וולוז'יאנסקי (41), כיום אלוף־משנה ומפקד חטיבה 188 של השריון. "כנער עבדתי אצל אבא שלו בשדות", מספר אורן, "אמא שלו הייתה המורה שלי לספורט בבית הספר 'העמק המערבי' בקיבוץ יפעת. אבל לא הלכתי לשריון בעקבותיו. אני דור שלישי במשפחה של שריונרים. סבי המנוח שירת כנהג טנק במלחמת ההתשה. שני הדודים שלי היו שריונרים בחטיבה 500 ובחטיבה 188. אבל הכי השפיע עליי בן הדוד שלי, קיבוצניק מכפר סאלד, שהיה מפקד טנק בגדוד 74".
לאורך השירות הצבאי היו מפגשים מקצועיים בין השניים. "זה התחיל כשהוא פיקד עלי בקורס קציני שריון", מספר אורן, "הוא היה מפקד הפלוגה בהשלמה החיילית, ובסוף הקורס הוא סימן אותי כמתאים להדרכה וחזרתי להדריך. המפגש הבא שלנו היה כשהוא היה סמג"ד ואני סמ"פ. כשהוא כבר היה מח"ט אני הייתי רע"נ שריון בצאלים. עכשיו זו תחנה רביעית שלנו".
וולוז'יאנסקי ממהר להבהיר: "לא הייתי מעורב במינוי שלו למג"ד. הכל נסגר עוד לפני שמוניתי למח"ט. מבחינתי, אם המג"ד מגיע מעפולה, עופרה או גבת – זה אותו דבר. מה שקובע זו האיכות של האדם, ושינדלר מאוד איכותי. כהורה הייתי מוסר את ילדיי בנפש חפצה וברוגע למג"ד כמו שינדלר. אני מאחל לצה"ל עוד הרבה מפקדים כמוהו".
שינדלר נשוי למיטל ואב לשלושה ילדים. הוא מתגורר בתל־מונד וחולם לחזור לחיות בעמק יזרעאל. אל"מ אור וולוז'יאנסקי, בן 41, נשוי ואב לשני ילדים וגר בראש־העין.
"ספגנו את אותם ערכים של אהבת הארץ, מוסר עבודה, יסודיות ואהבת האדם", אומר שינדלר, "זה כיף לשרת עם אדם שגדל באותו בית גידול, שיחק כדורגל על אותו דשא, עבד איתי באותם שדות, וגר כמה מאות מטרים ממני בילדות".
"גדלנו בעמק על ערכים של שירות משמעותי, תרומה לקהילה ולמדינה, התנדבות בכל מקום שאפשר, ועבודה בחקלאות", אומר וולוז'יאנסקי, "כשנער גדל בעמק ורואה את אביו יוצא לשירות מילואים באופן קבוע ועם המון מוטיבציה, באופן טבעי גם הילדים מתגייסים לשירות קרבי משמעותי".
