המורים אשמים בנטישה ממערכת החינוך, הם אשמים בצפיפות בכיתות, באלימות כלפיהם, בהיעדר גיבוי, בירידה במעמד המורה, בגללם פרצה מגפת הקורונה, הם רצחו את ארלוזורוב והם אחראים על פשעים שטרם פוענחו. ליתר דיוק, הנציג שלהם, שנבחר פעם אחר פעם ברוב משמעותי בבחירות דמוקרטיות, יו"ר ארגון המורים העל־יסודיים רן ארז, הוא האשם המרכזי. ראש ארגון הפשע המכונה "מורים".
בעוד תשעה ימים תיפתח שנת הלימודים, שכל ילד ובוגר זוכר בדרך כלל כמעמד חגיגי ומרגש עם התחלה חדשה, ציפייה ותקווה. אבל חצי מיליון תלמידי כיתות י'-י"ב' שרויים שוב בחוסר ודאות לגבי פתיחת השנה על רקע איומי המורים בהשבתה, ריטואל שהפך חלק בלתי נפרד ממבנה שנת הלימודים.
הפעם האיומים מגיעים מצד ארגון המורים העל־יסודיים, שאף הציע לחבריו להיערך לשביתה ממושכת באמצעות מקורות פרנסה חלופיים ונערך בעצמו באמצעות קרן סיוע. התלמידים שוב משלמים את המחיר ומשמשים בני ערובה בסכסוך בין ארגוני המורים לממשלה.
מאז פרוץ הקורונה, אין לתלמידים שנה אחת של יציבות ולמידה רציפה. הם גוררים פערים כואבים, לימודיים, חברתיים ורגשיים, שאת אותותיהם נראה עוד שנים. כואב ומקומם. אבל המורים אינם אשמים. המורים עצמם הם קורבן של מדיניות מתמשכת ומחדלים של ממשלות ושרי החינוך מעל שני עשורים.
במקום מדיניות ארוכת טווח לביסוס מערכת החינוך ולפני הכל חיזוק מעמד המורים, העצמתם והצבתם בראש טבלת השכר הציבורי, במקום למדוד אותם דרך החור שבגרוש, פונים לדרך הקלה: האשמת המורים. ירי בנגמ"ש. הנגמ"ש הוא מדינת ישראל, עם הספר והרוח, אך פוליטיקאים בעבר ובהווה ואחרים יורים בו. זו דרך קלה, פופוליסטית ומרושעת.
במקום לטפל במשבר החמור במחסור ובאיכות המורים, שהחל לפני כשני עשורים והעמיק בהדרגה, התעלמו או עסקו ביצירת "פתרונות" של טלאי על טלאי במיליארדי שקלים, שלרוב החמירו את הבעיה. מה יותר קל מלעשות דה־לגיטימציה לנציג שלהם. אפשר לדבר על הסגנון, אבל המורים בחרו בו וסומכים עליו שייצג אותם מול הכרישים באוצר שמסתכלים על השורה האחרונה ובמונחים כלכליים של מסגרת תקציב. יכול להיות שזה תפקידם. המורים אינם צריכים להיות חלק מהמשוואה הזו.
היום רן ארז על המוקד, אתמול הייתה זו מזכ"לית הסתדרות המורים יפה בן דויד ומחר יחליפו מקום, וברור שהמורים שוב ימצאו את עצמם מחזרים על הפתחים. במקום ששרי החינוך יחבקו את המורים ויזמו מדיניות ארוכת טווח לשינוי, הולכים על הראש של המורים. ואיך אפשר לצאת מזה בסדר? הרי חינוך חשוב לכולם והמורים על ראש שמחתנו. אז הולכים על הראש של ראשי הארגונים. מתדרכים נגדם והופכים אותם לאויבי העם, עושים הפרד ומשול בין הארגונים ומסכסכים ביניהם, מאיימים להציב מועמד אחר נגדם בבחירות לארגוני המורים, לצאת בקמפיין מתוחכם נגדם. העיקר לעשות להם דה־לגיטימציה.
מה יותר קל מהשמצות אישיות, ובמקרה זה רן ארז, אדם מבוגר עם מבטא של עולה חדש למרות עשרות שנים בארץ, וכן ידען וממולח. ארז מכיר היטב את רזי המשא ומתן, ומקשה על פקידי האוצר המנהלים נגדו מלחמת מוחות. הוא לא מוותר ומאמין שתפקידו לדאוג לשכר ותנאים למורים, דבר שהמדינה אמורה לעשות.
