מחר, בפעם השלישית בשלוש השנים האחרונות, תסומן בני־ברק על 220 אלף תושביה כיעד להפגנה. כמה עצוב. אין לי ספק שמארגני "הפגנת הנשים" מונעים מפחד הזוי מכך שאיראן ליד הבית. אבל היא לא.
ביקרתי אתמול בקבר רחל, וראיתי איך כשעוזבים אותנו לנפשנו, ולא מתדלקים חילוקי דעות. אנחנו יודעות להסתדר גם במקום שכל מהותו מסורת ותפילה. היו שם נציגות הפסיפס של כל נשות ישראל: חרדיות, דתיות, מסורתיות, חילוניות. אף אישה לא שאלה מה השייכות הפוליטית של רעותה. בצפיפות אדירה. אף אחת לא אמרה "צר לי המקום". כולן באו לאמא רחל. כשלכל אחת חבילת הבקשות הפרטית - על ילדים, בני זוג, בריאות, שלום. נזכרתי בדבריו של ראש ישיבת מיר האגדי, הרב חיים שמואלביץ זצ"ל שהיה רגיל לומר במקום "אמא רחל, הקב"ה מבקש ממך, מנעי קולך מבכי ועינייך מדמעה. האב שבשמיים מבקש שתפסיקי לבכות. אני, חיים בנך, מבקש ממך - אנא אמא, אל תפסיקי לבכות. עלי לפני כיסא הכבוד ובקשי רחמים על בנייך הנמצאים בצרה". ואנחנו בצרה צרורה. מחוץ תשכל חרב ומבית שנאה. וקשה להחליט מה גרוע ממה.
מפגינות יקרות, החלטתן להגיע לבני־ברק? זכותכן. אנא עשו זאת מתוך כבוד, קודם כל לעצמכן. אי־אפשר להפגין מבלי להבין ולהכיר את מי שמפגינים מולו. מה אתן יודעות על האישה החרדית, על תפקידיה, על נשים מדהימות שחיות בעיר הזאת, על מקורות העוצמה האדירים של הנשים החרדיות, שאינן עשויות ממקשה אחד. ומה אתן יודעות על מקור וסיבות ההפרדה בין גברים ונשים? ואיך האישה החרדית מתנהלת באופן שונה בנסיבות ובציבורים שונים גם במגזר החרדי? לא מגיע לך ללמוד? וכן, גם במגזר החרדי יש לא מעט התנהגויות ומעשים לא ראויים.
בני־ברק מכניסה אורחים. בכל יום בשבוע, שלא לדבר על שבתות וחגים, עוברים בעיר גברים, נשים וטף, הרבה יותר ממניין תושביה. בחרתן לבוא ביום חמישי, העמוס בשבוע - לקחתן בחשבון שההפגנה תשבש את מערכות איסוף וחלוקת התבשילים למשפחות קשות יום? ולמה לא לאפשר לתושבי בני־ברק שגרה של חיים בתקופת עומס והתחלת לימודים מוקדמת, כשחגי תשרי בפתח?
כבת דור שני, שנולדה בתל־אביב וחיה בה את מרבית שנותיה, שמכירה ועובדת כל ימיה עם ציבור חילוני, אני מתפלצת. מה קורה לנו? זכויות נשים חשובות לכן? כבדו את זכותן של הנשים החרדיות להחליט איך הן צריכות לחיות - אנחנו לא בובות על חוט.
כ־24 שעות אחרי תום ההפגנה, תרד השלווה על עירי. הדלקת נרות. אקיף את הלהבות בידי, כמו אמי , סבתותיי, ודורות של אמהות משפחתי. שעת רצון. אבקש על צאצאי ועל עם ישראל, כמו הסבתות ואמהותיהן - גם שלכן, מפגינות יקרות - שרשרות של נשים לאורך דורות, שכל ליל שבת הדליקו נרות והזיזו גורלות בדמעות של אמהות יהודיות. ואולי זו ההזדמנות המשותפת למי שבוחרות בה, גם מפגינות, להדליק נרות דווקא השבת הזאת - למען נשות ישראל של כל הדורות. לעילוי נשמת האם בת שבע ניגרי הי"ד שנרצחה השבוע לעיני בתה היקרה, רק כי הייתה אישה יהודייה. שלהבות קטנות של תחינה ופרופורציה.
