אי־אפשר להתעלם מכך שהשיח המזרחי הולך ומתעצם בשנים האחרונות בהקשרים שונים: תרבותיים, אינטלקטואליים ופוליטיים. סדרות טלוויזיה על המעברות ועל עיירות הפיתוח, מחקרים שעוסקים בפער העדתי שעדיין נוכח ופוליטיקאים שמציפים את הנושא - כל אלה הפכו לדבר שבשגרה. זה לא מקרה שגם תיקי הארכיון באשר לפרשת חטיפת ילדי תימן נפתחו, כפי שלא הותרו לפרסום מעולם.
על פניו, השגשוג בשיח המזרחי קשור גם בהתמשכות שלטון הליכוד, שלכאורה נתמך על ידי המזרחים, ומקדם את העניין. אבל רק לכאורה. למעשה, השיח המזרחי מטופח על ידי הממשלה, על רקע אימוץ פוליטיקת הזהויות, בעיקר מאינטרס פוליטי: באמצעותו מבקשים לשמר את הזיכרון הקולקטיבי בדבר האחריות של מפא"י לעוול, וליצור זיקה, לכאורה טבעית, בין המזרחים לימין. שהרי עובדה היא שהארכיון של ילדי תימן החטופים אמנם נפתח על ידי ממשלת נתניהו, וזה היה לטובה, אך לאחר מכן לא נעשה שום צעד מצד הממשלה כדי למצוא איזשהו פתרון לעוול - בין אם על ידי הנצחה, הכרה בסבל או פיצוי לנפגעים. המטרה היא הנצחת הטינה ואף החרפתה, כדי להמאיס על העם את כל מה שאינו ליכוד או ימין. לא לחפש תיקון ושוויון.
הפוליטיקאי המתמחה בכך הוא, כמובן, דודי אמסלם, שלא מפסיק להשמיץ ולהתעמר, בשפה וולגרית ובתנועות ידיים מאיימות, בכל מה שנתפס אצלו כ"צפונבון", "משתכנז", או סתם "לא אותנטי" כמותו. אלא שמה שאמסלם מגדיר ומבטא כ"אותנטי" מעוות את התרבות המרוקאית המקורית, שמבוססת, גם ביחסה לדת וגם ביחסה לאחר, דווקא על מתינות, הכלה והכנסת אורחים. למעשה, דמות המרוקאי שאמסלם מגלם ומקדם היא בדיוק הדמות שהגזענים והמתנשאים על המרוקאים רואים לפניהם.
בהקשר הזה, של השיח המזרחי המתעורר, חשוב להעמיד דברים על דיוקם. ראשית, אין דבר כזה "מזרחים". זו המצאה שכורכת תרבויות שונות מקרב המזרחים, שלחלקן יש יותר קשר לאירופה מאשר לקבוצה אחת לשנייה. כלומר, מה הקשר בין עיראקי שגדל בבגדד לאחר שהבריטים פרשו עליה את חסותם, ליהודי־תימני מצנעא, שהתעצב במנותק מההתפתחויות האלה? או מה הקשר בין יהודי מצרים, שהיו מעורים בחברה המקומית ומקורם של רבים בקהילה הוא בכלל אשכנזי, ליהודים שהגיעו מהכפרים במרוקו? לכל קבוצה מזרחית יש את התרבות הייחודית לה, וגם את סיפור הקליטה הייחודי לה. ולכן גם בחינה עמוקה של דפוסי ההצבעה בישראל מעידה שלא המוצא הוא הגורם המשפיע על ההצבעה לכנסת, אלא דווקא ההשכלה והמעמד, בין אם אתה אשכנזי או מזרחי.
שנית, בניגוד לבוז שאמסלם ודומיו מבטאים כלפי מזרחים ש"משתכנזים", למעשה רבים מהמזרחים הגיעו כשהם "משוכנזים", אם להתייחס למושג הזה כמבטא זיקה לזהות מערבית. יהודי עיראק הושפעו, כאמור, מהבריטים, רבים מיהודי מרוקו התעצבו בתרבות הצרפתית, ובלוב הושפעו מהאיטלקים. היהודים בארצות ערב היו, בהכללה, השכבה המתמערבת, זו שעמדה בתווך, בין הכוחות הקולוניאליים, למוסלמים המקומיים. דווקא כאן, בישראל, הפכו את היוצרות וראו בהם מזרחים גמורים שצריך "למערב". אך הם כבר עלו עם זהות מורכבת. יתרה מכך: לאורך שנים ארוכות בתולדות הציונות דווקא המזרחים הביטו על הערבים במבט פייסני יותר מזה של האשכנזים הציונים, שאף חששו מפני המתינות המזרחית כלפי הערבים, כפי שמעיד ספרו של הלל כהן "שונאים, סיפור אהבה". כך שגם הזיהוי של מזרחיות עם ביבי ודומיו הוא תופעה היסטורית חדשה יחסית. מה עוד שבימינו השדרה המרכזית של החברה הישראלית, כלומר המעמד הבינוני, מעורבת מאוד מבחינת המוצא, ולכן תזת "ישראל הראשונה מול ישראל השנייה" רלוונטית פחות משנדמה.
השגשוג בשיח המזרחי הוא דבר טוב ומפרה, וחשוב להרחיבו כי במובנים רבים הוא המפתח לעתידה של ישראל. אסור להפקיר אותו בידי אמסלם ודומיו שמרדדים ומעוותים אותו לטובת ניצול רווח פוליטי.
