נתחיל דווקא מהסוף, בתגובת הפרקליטות השבוע להפגנה שאירגנו בני משפחתו של רפאל אדנה בן ה־4 עם יוצאי אתיופיה נוספים, נגד הטיפול הכושל לטענתם בחקירת דריסתו למוות. וזה מה שנכתב שם: "יש להצטער על כך שנטענות טענות חסרות בסיס, שלפיהן נעשה ניסיון לגמד או להקל ראש בעבירות המיוחסות לנהגת בשל מוצאה של משפחת המנוח. בתיק התבצעה חקירה יסודית ומעמיקה וההחלטות התקבלו באופן ענייני בהסתמך על הראיות בלבד. העובדה שהנהגת נמלטה לאחר התאונה אינה משליכה על אחריותה לגרימת התאונה עצמה, אלא מקימה עבירה נפרדת של הפקרה ובכוונתנו להעמידה לדין בעבירה זו בכפוף לשימוע. הפרקליטות משתתפת בצערה של המשפחה ותמשיך ללוות אותה באופן הדוק ומשתף כפי שנעשה עד כה".
ועל כך יש לומר את הדברים הבאים: אם יש דבר שצריך להצטער עליו, זה על אופן הטיפול של המשטרה והפרקליטות בתיק. ומי שצריכים להצטער הם לא "טועני הטענות חסרות הבסיס", אלא שני הגופים האלו. רפאל אדנה נהרג בשבת, 6 במאי, בשעות אחר הצהריים, שעה שטייל עם סבו ועם אחיו. הנהגת, קרול פסלר בת ה־80, ששבה מביקור אצל חברה, פגעה בו, והוא נפצע אנושות ונפטר כמה ימים אחר כך. היא לא עצרה, לא ירדה לבדוק מה קרה, ממילא לא סייעה לנפגעים. היא לחצה על דוושת הגז וברחה, מותירה אותם מדממים על הכביש.
גם הקביעה כי בתיק "התבצעה חקירה יסודית ומעמיקה" היא עלבון לשכל הישר: לא נבדקו מצלמות האבטחה, סבו של רפאל - שנפגע גם הוא - לא הוזמן להעיד, ואף על פי שבתוך זמן קצר עלתה המשטרה על זהות הרכב הפוגע, השאלה מי נהג בו נותרה פתוחה במשך שבועות, משל היה מדובר במחסלים רעולי פנים. וכמיטב הפארסה, התחילו עם רופאת השיניים, ד"ר היידי פסלר, בתה של קרול, אחר כך עברו לאם, ובין לבין התבחבשו בשאלה הרת הגורל אם שתיהן היו במכונית. גם העובדה שהאם והבת ניהלו שיחה ארוכה מאוד זמן קצר לאחר התאונה לא נחקרה, מכשירי הטלפון לא הוחרמו, ולא נודע מה נאמר שם בשעה הקריטית שאחרי האירוע.
חודש וחצי של "חקירה מעמיקה" הניב אפס תוצאות, עד שנכנסה לתמונה עורכת הדין רוני אלוני־סדובניק, ניערה את האבק שהחל להצטבר על הקלסר, רגע לפני שהוא עף לפח בנימוק של חוסר עניין לציבור או חוסר בראיות - כדי לגלות שהמשטרה טוענת שהעבירה את התיק לפרקליטות, ואילו בפרקליטות טוענים שלא שמעו על כך דבר וחצי דבר.
והמגוחך מכל בתגובה המלומדת הוא המשפט המסכם על ליווי המשפחה "באופן הדוק ומשתף". כל כך הדוק ומשתף עד שזו נזעקה להפגין מול פרקליטות מחוז מרכז נגד הגזענות, הגלויה או הלטנטית, שהיא חלק מהוויית חייה בישראל 2023, ובתוך כך גם לחסום את נתיבי איילון כדי לומר מה דעתה המדויקת על האמירה שלא היה כל "ניסיון לגמד או להקל ראש" בתיק "בשל מוצאה". ואת הכאב הזה, את תחושת העלבון והניכור, ניסח היטב האב, זיו טלהון אדנה, בלי לרחם על איש: "אם היו קוראים לילד שלי רפאל חשין או רפאל רובינשטיין כבר מזמן היה מוגש כתב אישום".
