מתחת לפרסומת ניאון עצומה של אחד הבנקים התקיימה הפגנה למען הילד רפאל אדנה ז"ל. הפרסומת קראה: "בני אדם לפני הכל". המפגינים ביקשו את אותה הבקשה בדיוק: לדעת שיש דין אחד לכל אדם, שיש סיכוי לצדק - לא משנה באיזה צבע נולדת. רפאל הופקר למוות בתאונת דרכים בנתניה לפני שלושה חודשים וחצי, ומאז המשטרה והפרקליטות סיפקו גרסאות שונות ומשונות לאירוע. הוריו דורשים צדק, אבל ההמונים שהגיעו איתם אל הרחוב זועקים זעקה רחבה בהרבה. זעקה של קהילה שלמה שסובלת לאורך שנים מגזענות בוטה וגלויה לצד כזו מערכתית ואגבית.
אמהות לילדים אתיופים יודעות על בשרן שיש להם יותר סיכוי להיות מוכים, להיעצר לשווא, להיכלא או להיענש. הטראומה הזו מפעמת כבר שנים רבות והיא התפרצה שוב כמוגלה בהפגנות למען רפאל. קשב וצניעות נדרשים אל מול ההמונים שזעקו מדם ליבם השבוע. הם לא זועקים רק על רפאל בן הארבע, אלא על ילדים רבים כל כך שגדלים במציאות שבה הם יודעים שלהם אין חלק. לא בשוויון, לא בדמוקרטיה.
