למרות שחשוב לראיין את השר איתמר בן גביר, צריך להודות שזהו ריטואל עקר. התנאי לראיון מועיל הוא לא רק הכרה של הצדדים בקיומן של עובדות אלא הסכמה כלשהי על תפיסת המציאות. בן גביר בז לרעיונות הללו. כך היה תמיד, רק שעכשיו המחיר הוא חיי אדם. כנראה שרק ככה אפשר לא להתמוטט בתפקיד רגיש ללא שום כישורים למלא אותו: אתה פשוט מחליט שהשמש היא הירח והירח הוא שמש.
לתכונה האיומה הזאת יש יתרון אחד: הטקסטים שיוצאים לבן גביר מהפה עשויים להתהפך אחרי עשר שניות, אבל באותו רגע הם מבחינתו אמת טהורה. זה לא משנה עם מי הוא מתווכח – יונית לוי, אודי סגל, שרון גל, מיכל רבינוביץ' – אין שום דבר שהם יכולים להגיד שיערער את התחושה העילאית, השמורה למי שבטוח ב־300 אחוז שהוא אותנטי.
לכן המשפט שבו נחתם הראיון של בן גביר בחדשות "קשת" הוא אירוע טלוויזיוני היסטורי. "הזכות שלי, של אשתי, של הילדים שלי, להסתובב בכבישי יהודה ושומרון, יותר חשוב מזכות התנועה של הערבים", אמר השר. "סליחה מוחמד", הוא פנה למוחמד מג'אדלה שישב באולפן, "אבל זאת המציאות, זו האמת, זכות החיים שלי קודמת לזכות התנועה".
גם ב"חדשות הערב" של "כאן" בן גביר אמר משפט דומה, אבל בערוץ 12 זאת הייתה פצצת אפרטהייד פר אקסלנס, שהיטיבה לשלב בין נרקיסיזם לפאשיזם. והיא הושלכה בלב הזרם המרכזי, איפה שרק מעטים אומרים "כיבוש" וכל שכן "אפרטהייד". השפיץ של "סליחה מוחמד" כבר העיף את הקטע לממדים אחרים של ציניות ואכזריות: הרי בן גביר לא מייחל שמג'אדלה "יסלח" לו על משנתו הגזענית, ואכן הוא הבהיר בטוויטר שאין לו כוונה להתנצל. כלומר, זאת הייתה "סליחה" כמו שאומרים "עם כל הכבוד" והכוונה היא שאין אפילו טיפה ממנו (למשל: "עם כל הכבוד לאיתמר בן גביר").
אולם מה שהיה מדהים לא פחות הוא האופן שבו לוי דיפדפה את הדברים המתועבים כדי להודות לבן גביר על נוכחותו ולהמשיך הלאה. חובה לציין: לוי ניהלה ראיון ארוך למדי ביחס למהדורה ועשתה זאת בצורה מצוינת. היא הייתה בקיאה, תקיפה ונשכנית בסיטואציה מתסכלת: שיחה בין עיתונאית רצינית שאכפת לה לאישיות נטולת מיליגרם של יושרה אינטלקטואלית. לוי, בחוכמה, גם ידעה להיעזר במג'אדלה וביוסי מזרחי כמכפילי כוח. וכן, טלוויזיה בשידור חי זה לא בית מרקחת, ועם עורך לחוץ באוזנייה חייבים לשים נקודה. ובכל זאת, הפער בין הצהרה כה חמורה לאוטומטיות של "תודה לך שהגעת לאולפן" היה קשה לעיכול. אבל הוא גם היה סמלי: בן גביר הגיע לאן שהגיע בין השאר בזכות הכנסת אורחים נדיבה בערוץ 12. אז בגלל משפט אחד של אפרטהייד להפסיק להודות לו?
