"למה מספר אני את כל הדברים האלה? מתוך שאני מספר והולך אדע יום אחד (בהיסח הדעת) מהו הדבר היפה ביותר בעולם. וכשאדע מהו אומר (ואפילו תהא זו צנצנת של פלפל שחור): 'הדבר הזה... הצנצנת הזאת שכאן... ובתוכה פלפל שחור... הדבר הזה הוא היפה בעולם'".
מעטים הכותבים שהצליחו לתאר הרבה כל כך בכה מעט. יואל הופמן, שהלך לעולמו בסוף השבוע בגיל 86, היה מהכותבים המיוחדים והנדירים שהיטיבו לעשות זאת. מי שחתום על יצירות המופת "ספר יוסף", "ברנהרט", "כריסטוס של דגים", "מה שלומך דולורס", "מצבי רוח" ו"הלב הוא קטמנדו", המתרגם של "ספר הזן של ג'ושו", "קול היד האחת" וקובצי שירי הייקו וסיפורי זן, ופרופסור אמריטוס בחוג לספרות ופילוסופיה באוניברסיטת חיפה.
הוא נולד ב־1937 בברשוב שברומניה ועלה לארץ עם משפחתו בגיל שנה. בגיל שלוש התייתם מאמו, גדל אצל מטפלת ואחר כך נשלח לפנימייה. אחרי שחרורו מהצבא נסע ליפן, שהה במשך שנתיים במנזר זן והתמחה בספרות יפנית וסינית. הופמן השלים את הדוקטורט שלו בפילוסופיה של הדת ובודהיזם. במשך שנים לימד ספרות ופילוסופיה באוניברסיטת תל־אביב, ועם מעברו לצפת - באוניברסיטת חיפה. שנים רבות התגורר במעלות, ושם גם הלך לעולמו.
את סיפורו הראשון פירסם הופמן ב־1986, וכבר מתחילת הדרך עורר סקרנות רבה. שלוש שנים לאחר מכן הוציא לאור את ספר הפרוזה הראשון שלו, "ספר יוסף", אשר התאפיין בקול ייחודי ומקורי וקיבץ סביבו קהל קוראים נאמן. בספר יש ארבע נובלות, בהן "קצכן", שעובדה לסרט בבימויו של גא"י מיכאל. העלילה מספרת על ילד בן שמונה המחפש אחר אביו בארץ ישראל של שנות ה־50.
הופמן זכה בפרס ניומן, פרס היצירה לסופרים על שם ראש הממשלה, וב־2002 ניתן לו פרס ביאליק. בנימוקים למתן פרס ראש הממשלה נכתב: "ביכולתו הלשונית המופלאה הוא יוצר עולמות הזויים, המשקפים את מציאות חיינו כאילו ניתחוה לקטעים־קטעים על שולחן הניתוחים של כוח תיאורו".
"קשה עדיין לדבר על יואל. העולם שלי לא יהיה אותו דבר בלעדיו", אמרה אתמול המשוררת אגי משעול, "הוא היה חבר נפש, משורר משכמו ומעלה שהעניק לספרות העברית יצירה מופלאה, ייחודית ורבת־השראה".
במשך השנים נהג הופמן לשמור על פרטיותו, נמנע מלהתראיין בתקשורת ולהופיע באירועים ספרותיים - דבר שרק הגביר את הסקרנות לגביו. הוא נכח באירוע לכבודו ב־2008 בירושלים, ובו סיפר על ספר הילדים היחיד שכתב. "זה היה שעשוע שארך שבועיים", אמר, "הקדשתי את הספר לילדים רעים, שלא כל כך אוהבים מה שהמורים מספרים. החלטתי להציב מין אלטרנטיבה, משום שבית הספר מירר את חיי. אני זוכר שמבקר אחד ערך מחקר והסתבר שהילדים הנורמטיביים סולדים מהספר, והילדים הלא נורמטיביים - כפי שניחשתי - מאוד אוהבים אותו. אז באתי על שכרי".
ספרו האחרון של הופמן, "סיפורים", יצא בשנת 2022 בהוצאות כתר ופרדס. הספר מקבץ עשרה סיפורים בהקשר ביוגרפי - חמישה מהם עוסקים בבני משפחתו, וחמישה עוסקים באירועים ובאנשים מתקופת בית הספר העממי שבו למד. את הסיפורים כתב הופמן בשנות ה־20 שלו, תירגם אותם לאנגלית וניסה לפרסמם בחו"ל. משלא הצליח בכך הסיפורים נשכחו, נמצאו עשרות שנים לאחר מכן על ידי קרובו, ירמי הופמן, ויחד הם תירגמו את הסיפורים, בדרך ההפוכה, מאנגלית לעברית.
הופמן הותיר אחריו את אשתו, נורית, ובנו, יותם. הלווייתו תתקיים היום בבית העלמין בצפת. "אבא נפטר מוקף באהבה רבה, במקומו הטבעי", מסר בנו.
