דניאל פרץ בחר במספר 18 בבאיירן מינכן. הסמליות ברורה. ח"י. שבמקרה (או לא) הוא שם השיר שאיתו הופיעה עופרה חזה באירוויזיון (ולקחה מקום שני) לפני 40 שנה, שנערך גם הוא במינכן.
על אף שמדובר בשוער משנה, בינתיים, אלופת גרמניה יודעת שכדורגלן יהודי וישראלי זו לא עוד החתמה, וחגגה אותה עם עשרות ציוצים שליוו אותו עד רגע החתימה, שזכו במצטבר למיליוני צפיות, הרבה יותר ממה שהיא מקבלת על ציוצים יומיומיים. באיירן לא הייתה צריכה להסביר לאוהדיה מי זה דניאל פרץ, התקשורת הגרמנית עסקה בזה ללא הרף, הם מודעים לכך שהוא מומחה לפנדלים, שהוא יכול לזרוק את הכדור למרחקים כמו שזורקים דיסקוס ולהוציא ככה מתפרצות (לא שלבאיירן חסרה מהירות בהתקפה), וגם שהוא בן הזוג של נועה קירל, שהצטרפה אליו למינכן. כרגע הוא יותר מוכר באירופה ממנה.
באיירן מינכן רכשה את פרץ ב־5.5 מיליון יורו. הוא חתם על חוזה לחמש שנים ועל פי ההערכות ירוויח מיליון יורו לעונה. בשביל אלופת גרמניה זה כסף קטן, הארי קיין עלה 100 מיליון, ובכל זאת, כשפרץ יעלה על המגרש - הציפיות ממנו יהיו גבוהות בדיוק כמו הציפיות מקפטן נבחרת אנגליה. המוטו של באיירן מינכן הוא mia san mia, "אנחנו מי שאנחנו". "אנחנו מי שאנחנו ונעשה את זה עד לניצחון", כמו שהסביר פעם כוכב הקבוצה תומאס מולר, "שום דבר אחר לא חשוב". כלומר, זה לא יעניין אף אחד שפרץ הוא שוער צעיר שזקוק להתאקלמות. מתייחסים אליו ככוכב גדול מעכשיו, והוא יצטרך להוכיח מיידית שהיחס הזה מוצדק.
פרץ מגיע כגיבוי לסוון אולרייך, וכשהסמל הגדול מנואל נוייר יחלים מפציעתו הוא יחזור להרכב. המאמן תומאס טוכל אמר שנוייר יחזור לאימונים מלאים בתוך מספר שבועות. העתיד של פרץ לא תלוי רק בו, אלא גם בנוייר ובאולרייך. אם נוייר יחזור לכושר מלא, פרץ יקבל דקות רק בגביע הגרמני, וגם זה לא בטוח, כי אולרייך לא מתכוון לוותר על הדקות הללו. למזלו, אולרייך הוא שוער בינוני בן 35. פרץ צריך לקוות למעידה גדולה של אולריך כדי לתפוס את מקומו באופן מיידי. בטווח הארוך, עמדת השוער הראשון בבאיירן מינכן מובטחת לנוייר ויהיה לישראלי הרבה יותר קשה להיכנס להרכב.
בקיצור, למרות שהכל נראה מאוד נוצץ כרגע - החיים של פרץ לא הולכים להיות קלים. המאבק עם אולרייך יהיה קשה ולהיאבק עם נוייר זה כמו לנצח את רפאל נדאל ברולאן גארוס. כמעט שאין דבר כזה רוטציה בעמדת השוער ולא משנה כמה אתה טוב. הרבה שוערים אומרים שאין דבר מפחיד יותר מלהפוך לשוער שני, בוודאי אם התרגלת להרכב. אפילו ג'אנלואיג'י בופון אמר שזה מפחיד אותו, ועכשיו פרץ יתמודד עם אותו פחד.
ברדה קיבל יריבה בהזמנה
הניצחון של הפועל באר־שבע (0:3) על חדרה היה קל, אפילו קל מדי. המשחק הוכרע אחרי 22 דקות, וכשאתה במשבר אין דבר טוב מזה. אך כמו ב־1:6 של מכבי ת"א על החבורה של אליניב ברדה, התוצאה מעידה יותר על המפסידה מאשר על המנצחת. חדרה לא נראית קשורה לליגת העל, יותר קל לנצח אותה מאשר לפתוח פחית שתייה. עוד בגביע הטוטו היא נראתה כבויה, כאילו כבר השלימה עם הירידה. ועדיין, אחרי חודש קשה במיוחד, שלא לומר מזעזע, גם ניצחון כזה צריך לחבק ולקחת ממנו מה שאפשר. בבאר־שבע הנוכחית שום דבר אינו מובן מאליו. הליגה רק נפתחה ויש לה בעיות שבדרך כלל מתגלות רק באזור המחזור ה־20.
שלושת הכובשים הם שחקנים חשובים מאוד לבאר־שבע העונה. על מיגל ויטור אין צורך להרחיב, מדובר כנראה בבלם הכי טוב של הקבוצה בכל הזמנים, וכשהוא חלש היא לא מסוגלת לנצח. הכובש השני הוא אנטוניו ספר, שאמור היה להיות היהלום שבכתר של הרכש בקיץ, אך בפועל לא שיחק ואפילו היו דיווחים על כוונה להשאילו. השלישי הוא הלדר לופס, אחד הסמלים בעידן של הקבוצה בגרסת ברדה: קשוחה, ווינרית אך לעיתים מעצבנת ולפעמים מאבדת לגמרי את הראש. ברור לגמרי למה האוהדים חולים עליו וכמה היה חסר במהלך הפציעה שלו. הוא הרבה יותר ממגן שמאלי. השחקן הרביעי שצריך לדבר עליו בכלל לא שיחק אתמול, מדובר כמובן ברמזי ספורי. זאת הייתה אמורה להיות העונה הגדולה שלו שבה היה אמור לתת לבאר־שבע את מה שצ'ארון שרי נותן למכבי חיפה או מה שערן זהבי מעניק למכבי ת"א. במקום זה, הוא על הספסל, בדרך לשום מקום.
