ב־1 בדצמבר 1934 נורה למוות המזכיר הראשון של המפלגה הקומוניסטית הסובייטית בלנינגרד, סרגיי קירוב, מנהיג פופולרי מאין כמותו ומי שניצח את סטאלין בבחירות חשאיות בוועידת המפלגה באותה שנה - בחירות שתוצאותיהן זויפו מיד כדי להבטיח את שליטתו המוחלטת של סטאלין.
היורה, איש חסר חשיבות, פעל קרוב לוודאי בשליחותו של ראש הנ.ק.ו.ד - המשטרה החשאית של אותם ימים, היהודי גנריך יגודה. הרצח המוזמן של היריב הפוליטי החזק, שלא היה חלילה ליברל ודמוקרט, סיפק לסטאלין את התירוץ לפתוח במסע החיסולים, הטיהורים ומשפטי הראווה עד 1939. כך חוסלו בהוראתו כל מי שידעו משהו על רצח קירוב, בהם יגודה עצמו, רעייתו וקרובי משפחתו. חוסלו גם כמעט כל צירי הוועידה שסירבה לבחור בסטאלין כמנהיג, כל חברי הוועד המרכזי של המפלגה, ועימם לפחות שלושה וחצי מיליון תושבי ברית־המועצות שסטאלין הפראנואיד חשד בנאמנותם או חפץ לחסלם כמהלך הרתעתי. בנוסף הומתו ברעב נורא מיליוני כפריים אוקראינים כחלק מהמסע האכזרי לכפיית החקלאות הקולקטיבית. גם הצמרת הצבאית של ברית־המועצות סבלה מהוצאות להורג ומהגליות למחנות עבודה (הגולאג), מה שמסביר את חולשתה של ברית־המועצות כשנאלצה להתמודד מול ההתקפה הגרמנית־נאצית בקיץ 1941.
הפקודה שניתנה שלשום על ידי הקרמלין לחסל את הצמרת של "קבוצת ואגנר" הידועה לשמצה, כשהייתה בטיסת הפנים ממוסקבה לסנט־פטרסבורג, עשויה לשמש נקודת זינוק למסע דומה של חיסולים נרחבים ברחבי רוסיה. לא שחיסולים כאלה חסרו עד כה. להפך: הקרמלין הרבה בהריגות ורציחות, בלי שאפילו התאמץ במיוחד לטשטש את העקבות. מהפלישה לאוקראינה ועד השבוע, קרוב ל־20 אוליגרכים, מנהלי חברות, ראשי תאגידים וחברים מכובדים באליטה הרוסית - אנשים עצמאיים, כלומר מסוכנים בעיני השליטים בקרמלין - "מצאו את מותם" בנסיבות מסתוריות. הורעלו, נורו, נתלו, נזרקו מגגות וחלונות ועוד מיתות משונות.
אך כל אלה היו הוצאות להורג נקודתיות, פרטניות. לעומת זאת, החיסול של מפקדי קבוצת ואגנר, המורכבת משכירי חרב שלחמו, הרגו ונהרגו בשליחות לא רשמית של המדינה הרוסית, גם באוקראינה, עשוי להעיד על תחילתו של גל טרור פנימי מסיבי בהכוונת הקרמלין. בלי משפטי ראווה והודאות באשמה שהוצאו בימי סטאלין מהנידונים למוות בעינויי תופת.
ההיסטוריונית אן אפלבאום, שספריה "גולאג" ו"מסך הברזל" תורגמו לעברית, כתבה בתגובה ראשונה לאירוע: "כעת עברה האלימות של הקרמלין מהפריפריה של האימפריה הרוסית אל הליבה שלה… אחרי (חיסול) פריגוז'ן זקוק פוטין יותר ויותר לאלימות ספקטקולרית, לסוג של חיסולי ראווה". בדיוק כפי שהיה זקוק סטאלין במסעי הטיהורים שלו וכפי שהיו זקוקים הצארים של האימפריה הרוסית לדורותיהם. די יהיה באמירה של המנהיג ועושי דברו כדי להטמין חומר נפץ במרכז הדרכה, או לאכן טיל למרכז עסקים ולמגורי בכירים. מעכשיו כולם על הכוונת, וביחד. זאת לאחר שבהוראה אחת לפלוש לאוקראינה כבר שלח פוטין אל מותם לפחות מאה אלף חיילים - ועוד רבבות בדרך.
ואחרי הכל, אותו פוטין, שבדומה לסטאלין אחרי חיסול קירוב שולח תנחומים למשפחת המחוסל ופותח ב"חקירת הנסיבות", נשא בשבוע שעבר את נאומו האנטי־מערבי הקבוע - בווידיאו ליוהנסבורג - בכנס של קבוצת כלכלות מתפתחות (BRICS), הכוללת, לצידן של הודו וברזיל, גם את רוסיה (מדינה תוקפנית תחת סנקציות), סין (במשבר נורא) ודרום־אפריקה (הסובלת משרשרת של משטרים מושחתים). עתה צורפו אליה גם ערב־הסעודית ואיראן. בחברתן, ראשי הקרמלין ירגישו מאוד בבית.
