נתניהו, כך למדנו בסוף־השבוע, פועל בעיקר כראש צוות התגובות של ממשלת הימין על־מלא, ולא כמי שניהול ענייני המדינה הופקד בידיו. בתגובה לקביעתו של איתמר בן גביר שהזכות שלו, של אשתו ושל ילדיו להסתובב ביהודה ושומרון קודמת לזכות התנועה של הערבים, יצאה הודעה מלשכת ראש הממשלה באנגלית, שנועדה לבית הלבן במטרה למזער את הפגיעה בשמה של ישראל בעולם, שלפיה נמשיך לאפשר חופש תנועה לכולם - חוץ מלטרוריסטים.
הסיפור עם בן גביר מלמד אותנו שלנתניהו אין שום מנוף שירתיע את מנהיג עוצמה יהודית: אם הוא יפטר אותו, לא תהיה לו ממשלה. ממש כפי שאין ביכולתו לשלוט בבנו, שמטנף על הרמטכ"ל. זה לא נתניהו שהכרנו בשנות שלטונו הארוכות: הוא כבוי, לא באירוע. מה שנותר ליותר ממחצית הישראלים שלא בחרו בממשלה הנוכחית הוא להמשיך ולמחות - לא נגד הרפורמה המשפטית, אלא נגד הטרלול שלתוכו סוחפת אותנו הממשלה הזאת.
ברוח חופשות הקיץ של כולנו, ניתן לקבוע ששרה ובנימין נתניהו מאמצים את שיטת "הכול כלול" - ולכן בחרו במלון היוקרה "ולדורף אסטוריה" בירושלים למקום מגוריהם לתקופה שביתם הפרטי ברחוב עזה יעבור שיפוצים. ואני רק שאלה, לאלה שאישרו להם את ההטבה הזאת: מדוע לא הצעתם להם דירה בעיר? מדוע אתם מאשרים שיפוצים במיליוני שקלים בדירה הפרטית?
ואת נתניהו הייתי שואל: אתה לא רואה מה קורה כאן לישראלים שלא מצליחים לגמור את החודש? איפה הדוגמה האישית?
לפני שנים יצאתי לארוחת ערב עם השר במשרד ראש הממשלה השוודי בשטוקהולם. הוא סיפר לי שההוצאות של הלשכה עומדות לבחינת העיתונאים מדי שבוע. שקיפות מוחלטת. ואצלנו?
השר לעניינים אסטרטגיים רון דרמר סיפר לפני ימים אחדים בראיון באמריקה שישראל לא תתנגד לצייד את ערב־הסעודית בכורים גרעיניים לצרכים אזרחיים. האמת, זו שערורייה. בעיקר ההנמקה שנתן: אם לא מאמריקה, אז הסעודים ירכשו כורים מסין או צרפת.
המסקנה שלי: נתניהו ודרמר יסייעו להפוך את המזרח־התיכון לאזור נגוע בגרעין. הם הולכים לשנות תפיסות עולם של ישראל מאז הקמתה, שלפיה היא לא תאפשר שמדינות ערב יחזיקו באמצעים שעלולים להוביל לפיתוח נשק גרעיני.
רונן קלר, אל"מ במילואים, היה מפקד של צוללת. יום אחד הוא שאל אותי אם אני מכיר את אלעד זרט, שהיה חייל אצלו, לוחם בצוללת. "ראיתי שהוא כותב על ספרות ועל שירה", הוסיף. אלעד עורך את מוסף "ספרות ותרבות" ב"ידיעות אחרונות", ולאחרונה פירסם ספר שירה שני "העגל". וכך הוא כותב בשיר "כשהייתי חייל": "כשהייתי חייל ירדתי למצולות הים כמו הלוויתן הכחול שליבו פועם רק פעמיים בדקה... כשהייתי חייל הכל נצבע כחול על שלל גווניו". הוא כל כך מוכשר.
הספר מוקדש להוריו כרמלה ושמעון, שהמתינו לו שנים שיעלה ממצולות הים.
בסרט דוקומנטרי שמוקדש לקורות השיר "הללויה" שחיבר ליאונרד כהן, הוא נשאל - שנים אחדות לפני הסתלקותו - על חייו. "טנסי ויליאמס", משיב כהן, "אמר שהחיים הם בסך הכל מחזה לא רע, חוץ מהמערכה השלישית שהיא עלולה להיות לא משהו, עם סוף ידוע".
ואנחנו, מה שנותר לנו הוא להתבונן במראה של חיינו במערכה השלישית, ולהתאמץ לקבל את מה שנגלה לנו.