“עבד שלנו נרצח ביום שני. הוא היה בן 55, דוקטור, בעל של סלוואה, ואבא של חלימה, שיימה ועיישא, ושל עבד ומחמד. הוא עבד איתי עשר שנים. הוא היה איש של אנשים. איש של שלום.
ביום שני הוא נסע ברכב עם חברים, קרוב לתחנת המשטרה היחידה בטירה, כשרכב עצר לידם והתחיל לירות. הוא פגע לו בעורק הראשי. הנהג ניסה לברוח לתחנת המשטרה, אבל היה בה רק פקיד אחד.
עבד לא שרד, והרוצחים שלו עדיין מסתובבים חופשי. הוא ניסה לשמור על תושבי העיר ועל שלטון החוק, אבל משפחות הפשע ניסו לסחוט אותו ומשלא הצליחו – רצחו אותו לאור יום, מול תחנת המשטרה שהייתה אמורה להגן עלינו.
ברחובות שלנו זורם דם, ומה ממשלת ישראל עושה? מפרקת את המשטרה, עוצרת תקציבים שאמורים להגיע לחינוך, רודפת עסקים מתוקף חוק קמיניץ. עשרות אלפי תושבים הולכים לשוק האבטלה. אבטלה משמעותה חיזוק ארגוני הפשיעה.
החברה הערבית סובלת מאפליה ומהפקרה לא מהשנה - אבל זאת הממשלה הגרועה ביותר שהייתה כאן! במקום לחזק – מחלישים! זאת לא טעות – זאת מדיניות.
כאשר החליטו ממשלות ישראל לטפל במשפחות הפשע בשכנה שלנו, נתניה – הן הצליחו. כי הייתה החלטה של ממשלת ישראל. אתם רוצים להגיד לי שהצבא, שב”כ, המשטרה – לא יכולים לעשות כלום? המסקנה היחידה שאני יכול להגיע אליה: זאת החלטה מכוונת. מעולם לא התנגשתי עם המדינה - אבל בצער רב אני מבין היום שזאת החלטה. מי ששם את בן גביר לשמור עלינו – לא רוצה לשמור עלינו. שר שלא רוצה אותנו במדינה – יגן עלינו? שר שונא ערבים – יגן על ילדי הערבים?
הממשלה הזאת רוצה שנשאר שקועים בדם, הם רוצים שנעזוב את הארץ, אבל יש לי חדשות בשבילם: נולדנו פה, נמות פה. גם אם כולנו נגיע לבית קברות אין לנו מקום אחר, זאת גם ארץ האבות שלנו, אנחנו נשאר כאן.
ולכם, מאות האלפים שמפגינים כאן ובכל הארץ כבר חודשים רבים, אני רוצה להגיד – יעטיק אלעפיה, כל הכבוד. כל הכבוד לכם על המאבק העיקש נגד הניסיון לפרק את בית המשפט העליון ונגד ההפיכה המשטרית, שמגיעים מאותו מקום ונועדו לאותה מטרה – פשיזם, פשיזם, פשיזם.
אנחנו צריכים לשלב ידיים, יהודים וערבים, יחד נלחם למען הדמוקרטיה, למען החיים, למען עתיד בו ילדים חיים בביטחון ובשוויון.”
