תגידו רגע, מישהו ראה במקרה את המוח של אלברט איינשטיין? קחו שנייה לבדוק, בלי לחץ, מחכה פה על הקו. אולי במסתור כביסה. אולי על השיש במטבח.
לא סתם שואל, פשוט ככה מסתיים הדוקו שעלה ב־yes, "האיש שגנב את המוח של איינשטיין", בתהייה איפה בימים אלה המוח של ההוא מתורת היחסות.
נשמע האמת קצת מוטרף, אבל זה מוקד הדוקו. התגלגלות מוחו של איינשטיין אחרי שמת. ובמקביל התגלגלותו של ד"ר תומס הארווי, פתולוג בית החולים פרינסטון, שניתח את גופתו של הגאון, ומאותה נקודה ועד מותו חי את חייו המתפרקים עם המוח בצנצנת לידו. אני, כשהייתי קטן, דפקתי כמה ארטיקים מהמכולת. עד היום זה רודף אותי. פה יש בן אדם גנב מוח. חוזר שנית: גנב מוח.
לא צחוק. האיש התגרש פעמיים, נדד בין דירות ומדינות בארה"ב, ניו־ג'רזי, קנזס, שינה עבודות, אפילו נסע לקנדה, והמוח איתו. בגדול, המוח הזה ראה עולם יותר מחלקנו. למרות שלא היה מחובר לשום איינשטיין בשלב הזה.
כמה הערות לפני שנצלול לשאלה למה. ראשית, יש משהו לא נוח בכלל, מהסוג שגורם להתגרד עם סרגל, לגבי האופן שבו מתגלגל לו מוח, בפרטצ'יות של ההתייחסות אליו, כפי שמשתקף מהסרט. שנית, נדמה שתומס, האיש והמוח, הקדים את זמנו, אולי אפילו היה פורץ דרך בכל הקשור לז'אנר "המנוח ואני", שבו מבקשים להאדיר את עצמנו דרך קרבה למת. רק שאצלו זה המוח, המנוח ואני.
ועכשיו לשאלת השאלות: למה? הדוקו המעולה, שבוחן את האירוע הביזארי תוך שיחות עם ילדיו של תומס, העיתונאי סטיבן לוי שחקר איפה המוח של איינשטיין, קטעי ארכיון, הקלטות של ראיון ישן ועוד, מתאר את ההשתלשלות. כיצד המשפחה של איינשטיין מגלה ב"ניו יורק טיימס" שהמוח לא נשרף עם כל הגופה. וכיצד הארווי מתמרן אותם להאמין שיש פה חשיבות מחקרית. ואיך לאורך השנים הוא משתף חלקים מהמוח עם חוקרים, למרות שאיכשהו קשה להתרשם שהרעיון להבין מה ייחודי במוח בראש מעיניו.
הסיבה, אם כן, בהיעדר כל תכלית הגיונית אחרת, היא מעולמות אחרים. אישיים. ואתה שואל את עצמך למה. ונשאר בסוף עם סיפור על פתולוג, שהג'וב שלו עמוק מאחורי הקלעים של החברה. בתחום שרובנו לא רוצים לדעת עליו, לראות, לשמוע. ופתאום, סטגדיש, נופל לו איבר שמוציא אותו מהצללים. ועל הדרך ממלא אותו בחשיבות. אולי משמעות. וזה לא סתם פריט. זה כמו "החמניות" של ואן גוך. זה ייחודי. סמל סטטוס יוקרתי.
בקיצור, הבנתם את הפרנציפ. לא הולך לחפור עוד על המשך העלילה. רק שאלה. מישהו ראה צנצנת עם מוח, כזאת עגולה?
בקטנה
מישהו הקליט אולי את הקטע שבו מוחמד מג'אדלה, בעיניים דומעות, אמר אתמול ב"פגוש את העיתונות החדשה" בערוץ 12 , שהשר בן גביר צריך לעבור בית־בית בחברה הערבית, ולבקש סליחה מכל המשפחות שבניהן ובנותיהן נרצחו השנה? ושהוא לא מבין איך הוא ישן בלילות? סתם, למקרה שהשר לביטחון לאומי שלנו פיספס. או היה טרוד בלממש את זכות התנועה שלו.
