בלתי נתפס: האתלט הישראלי מארו טפרי זכה אתמול במדליית הכסף בריצת המרתון ביומה האחרון של אליפות העולם באתלטיקה בבודפשט – בזכות עקיפה דרמטית ממש לקראת קו הסיום. כעת טפרי מעלה את הציפיות לקראת התחרות היוקרתית מכל: הריצה באולימפיאדת פריז בקיץ הבא.
טפרי עצר את השעון על התוצאה 2:09:12 שעות. הוא הקדים בשבע שניות את לאול גברסילאסי האתיופי, שהסתפק בארד. ויקטור קיפלנגאט מאוגנדה זכה בזהב. איימרו עלמיה, רץ ישראלי נוסף, סיים במקום ה־20 המכובד.
טפרי בן ה־31, שמכהן גם כסגן אלוף אירופה, הביא את המדליה הראשונה של המשלחת הישראלית בתחרות, לאחר שבלסינג אפריפה לא הצליח לעבור את שלב המוקדמות בריצה ל־200 מטר ולונה צ'מטאי־סלפטר סיימה רביעית במרתון הנשים.
"לא חשבתי על הפודיום אלא על תוצאה טובה", טפרי הנרגש אמר אחרי הריצה, "זה היה מספיק לי. המאמן שלי גזאצ'ו יוסף אמר לי שאם בקילומטר ה־30 אשאר בתמונה, אוכל לחשוב על הישג מיוחד. כך היה, למרות הפציעה. לא היה חסר הרבה שאפרוש מהמרוץ. אבל יש מקרים שאתה מוכן לסבול הכל כדי להשיג את המטרה. זה המקרה".
טפרי מספר ש"יצאתי לקחת בקבוק מים ואיכשהו התחככתי עם רץ אתיופי. בעוצמות של מרוץ זה כאב חד. אבל אחרי שניות שכחתי מזה כי בראש הייתה לי מטרה חשובה. אם לא אצליח הפעם, אולי לא אצליח לעשות את זה בהמשך. הכאב עבר בתוך הטירוף הגדול".
בשני המרוצים לגברים ולנשים נרשם תקדים עבור צ'מטאי־סלפטר (מקום רביעי במרתון לנשים) ולטפרי: הם הקדימו את הרצים היריבים מהמדינות שבהן נולדו. "לונה היא הייתה ילידת קניה הראשונה במרוץ לנשים, ואני הקדמתי את כל האתיופים", טפרי אומר, "זו תוצאה של תהליך ותנאים טובים בישראל. למשל, הסתגלות לחום. ידענו שיהיה חום כבד בבודפשט והתכוננו היטב. האתיופים ואנחנו התאמנו באלפים האיטלקיים. האתיופים נשארו שם, ואנחנו ירדו מפעם לפעם לטורינו להתרגל לתנאי החום. העובדה הזו עזרה לנו מאוד. בקילומטרים האחרונים קיבלתי רושם שגברסילאסי נחלש והחלטתי 'להתאבד' כדי להשיג אותו בכל מחיר. זה נתן לי את המקום השני. רציתי לסיים בעשירייה הראשונה, אבל לכל ריצה יש דימניקה משלה".
האם זהו מרוץ שיגדיר את המטרה הבאה, מדליה אולימפית בפריז בשנה הבאה? "בהחלט כן", טפרי אומר, "רוב אלה שרצו בבודפשט ירוצו בפריז. נחשוב עם המאמנים איך להתכונן למציאות החדשה. בכל מקרה, אני מאמין שאף אחד כבר לא יזלזל בנו".
בסך הכל זו נסיעה משפחתית מאושרת לאליפות. אשתו של טפרי, סלמוויט, שנמצאת בהיריון הגיעה לראות אותו במרוץ הגדול בקריירה. כבונוס ייכנסו 35 אלף דולר מהנהלת התחרות על הזכייה במקום השני.
טפרי עלה לארץ בגיל 14 וכעבור שנה הגיע לכפר הנוער בן שמן, שהיה לו לבית. "הרגע שבו הוא חצה את קו הסיום והפך לסגן אלוף העולם פתח אצלי את ברז הדמעות", מספר גל לוי, שהיה המדריך של טפרי בבן שמן וכיום מכהן כמנכ"ל איגוד האתלטיקה, "זה החזיר אותי אל אותו נער צנום שהגיע בכיתה ט' לקבוצת הריצה שרק הקמנו".
בצבא קיבל טפרי מעמד של ספורטאי מצטיין והמשיך להתגורר בדירה בבן שמן ולהתאמן במקום. "מארו התגורר בכפר עד שנתיים לפני שהתחתן", אומרת ד"ר אילנה טישלר, מנכ"לית כפר הנוער, "הוא הפך מודל עבור התלמידים שלנו כמי שמגשים את כל המטרות שלו. דווקא עכשיו חשוב לי לומר שהוא היה תלמיד טוב וחבר טוב, דוגמה לשאר התלמידים לחריצות והשקעה באימונים".
