הזווית הישראלית. לפני כשבועיים פירסמה לשכת ראש הממשלה הודעה לקונית: "עמדתה של ישראל ידועה, לפיה הסדרים שלא מפרקים את תשתיות הגרעין של איראן לא עוצרים את תוכנית הגרעין שלה ורק מעניקים לה כספים שיגיעו לגורמי טרור בחסות איראן". מה מסתתר מאחורי ההודעה? משהו גדול יותר ממה שנראה לעין. מדובר בהודאה של ישראל בכך שארה"ב הצליחה אחרי מאמצים ארוכים להגיע להבנות עם איראן, הסכם לכל דבר ועניין, שבמסגרתו איראן תתחייב לא להעשיר אורניום לרמה של 90 אחוז ותסכים להחזיר את הפיקוח של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א). בתמורה להסכם הזה היא תקבל שווי של כ–10 מיליארד דולר מהכספים שהוקפאו בעקבות הסנקציות האמריקאיות שהוטלו עליה. הכסף, שלכאורה אמור לשמש לצרכים הומניטריים בלבד, יאפשר לה להסיט כספים אחרים לכל שימוש כרצונה, וישנה סיבה טובה להניח שחלק מהכסף הפנוי ישמש להגברת ערעור היציבות האזורית ומימון פעילות טרור. בנוסף, במסגרת ההסכם נסגרו לאחרונה שניים מהתיקים הפתוחים מול איראן בסבא"א, בהם נחקרו פעילויות גרעיניות אסורות שנחשפו בעקבות המידע שהתקבל מארכיון הגרעין ב–2018. סגירת חקירות אלו מחזקות באיראן את התחושה שהיא יכולה להמשיך ולהונות את הקהילייה הבינלאומית ביחס לכוונותיה האמיתיות.
ראש הממשלה נתניהו, שהתנגד להסכם הגרעין באופן גלוי ונחרץ, מסתפק כעת באמירה רפה וחסרת השפעה ומאותת לארה"ב שהוא מוכן להסכים למהלך המסוכן הזה. מדוע הוא עושה זאת? מדוע הוא פועל באופן כה שונה משפעל לפני כעשור?
ברובד הגלוי דובריו של רה"מ נתניהו יסבירו שההבנות לא מחייבות את ישראל, אך ברובד הסמוי הם מסכימים בשתיקתם להסכם הזה, ומקווים במקביל להישג בדמות הסכם נורמליזציה עם סעודיה ולהזמנת נתניהו לביקור רשמי בוושינגטון.
הזווית האמריקאית. בעת ביקור ראש הממשלה בנט בבית הלבן ובעת ביקור הנשיא ביידן בישראל ביולי 2022, התחייב הנשיא האמריקאי שמדיניות ארה"ב היא למנוע מאיראן להגיע לנשק גרעיני, לחתור להסכם חדש ארוך ומשופר עם איראן ולתמוך בזכותה של ישראל להגן על עצמה בעצמה אם תידרש לכך. ואולם, עתה מתפרסם שבחודשים האחרונים ארה"ב חתרה בפועל להסכם רזה ומצומצם, שאותו היא מכנה less-for-less. בפועל, ארה"ב מוותרת על הארכת זמן הפריצה של איראן לפצצה ועל המנופים העומדים לרשותה, מסתפקת בהישג קצר טווח ומסכנת בטווח הבינוני והארוך את היכולת להמשיך ולמנוע מאיראן להתקדם לנשק גרעיני.
מדוע היא עושה זאת? ברובד הגלוי ארה"ב תטען שאלו הבנות בלבד שלא מפריעות לחתור להסכם חדש. אך ברובד הסמוי ארה"ב מקווה להוריד את הנושא מסדר היום לפני הבחירות לנשיאות, ובאמצעות ההגדרה של "הבנות", להימנע מדיון ואישור ההסכם בקונגרס, שבו צפוי הממשל להיתקל בביקורת קשה מצד רפובליקאים וחלק מהדמוקרטים.
בזווית האישית, אני מסתכל על המצב הנוכחי, וחושב שהוא בלתי מתקבל על הדעת. מה שמצופה כיום מממשלת ישראל הוא להגדיר ולהבהיר מחדש את סדרי העדיפויות שלה. במקום להבהיר שמניעת התגרענות איראן היא משימה ראשונה במעלה הקודמת לכל דבר מדיני או ביטחוני אחר, נתניהו מאותת לממשל האמריקאי שקידום נורמליזציה עם סעודיה חשובה יותר ומנסה באותה עת לקדם ברית הגנה עם ארה"ב, שישראל אינה זקוקה לה. במקביל, לצערי, נתניהו וראשי הקואליציה ממשיכים גם לעסוק בקידום המהפכה המשפטית שמפוררת אותנו מבפנים, תוך התקפות בלתי מתקבלות על הדעת של הקיצוניים בממשלתו כנגד ראשי מערכת הביטחון ואנשיהם.
אך לא מאוחר מדי, עדיין יש מה לעשות. ראשית, ישראל צריכה לדרוש מהממשל להפעיל לחץ על איראן ולהגיע להסכמות ארוכות טווח למניעת התגרענותה. שנית, ישראל חייבת להגיע למוכנות צבאית לבלימת תוכנית הגרעין האיראנית, לשמור על כשירות מלאה של צה"ל וחיל האוויר ולהפגין את עוצמתה כך שהאיראנים ידעו שישראל לא תהסס לתקוף את מתקני הגרעין שלה אם תידרש לכך. כדי ששני הדברים הללו יקרו, עלינו לחזור לסדר יום של שפיות וממלכתיות, עלינו להתרכז בבעיות השורש המרכזיות עלינו להפסיק את הפירוד והפילוג, ובעיקר - לחזור לבנות עתיד משותף.
ד"ר איל חולתא, לשעבר היועץ לביטחון לאומי ור' המל"ל, כיום עמית מחקר בכיר במכון FDD בוושינגטון
