תלמידי הגנים, בתי הספר היסודיים וחטיבות הביניים הנרגשים כבר מארגנים את ספרי הלימוד, הילקוטים והתלבושת ליום הראשון – ורק תלמידי התיכונים נמצאים בסימן שאלה גדול, אם שנת הלימודים שלהם תיפתח והאם עליהם להיצמד לטלוויזיה והרשתות החברתיות בליל ה־31 באוגוסט בכדי לדעת מה יהיה.
אבל לפני שנדבר על מה שיהיה, בואו נדבר לרגע על מה שהיה, או ליתר דיוק מה שלא היה בחודשיים האחרונים. אם נאמר שהמו"מ בין ארגון המורים למשרדי החינוך והאוצר התנהל בעצלתיים, נחטא לאמת. הוא פשוט לא התנהל. כל אחד מהצדדים התבצר בעמדתו וסירב להתפשר. בשיח חירשים כזה, הכתובת הייתה רשומה, אבל אף לא אחד מהגורמים הרלוונטיים לא היה שם בכדי לקרוא אותה. ובואו נזכור עוד כמה פרטי מידע חשובים. הילדים שלנו יצאו לחופש הגדול מבלי שקיבלו תעודות, ללא מסיבות סוף שנה וללא טיולים. ההתעללות המתמשכת בילדינו נמשכת תקופה ארוכה, ואסור לשכוח שאנחנו מדברים כאן על ילדים, שיצאו משנתיים וחצי של קורונה – אסור לפגוע בהם ולו רגע אחד נוסף.
הבעיה היא שזה לא בוער לאף אחד. נוצרה איזו הנחת עבודה קוסמית שהכול יסתדר איכשהו בשבוע האחרון של החופש הגדול, בימים האחרונים. אני רוצה להזכיר לכל המאמינים בכך, שאנחנו חיים במדינת ישראל, שהתקבע בה נרטיב קלוקל, שכל שנת לימודים חייבת להיפתח באיומי שביתה או עיצומים של אחד מארגוני המורים. אותו נרטיב שהתגבש גם קיבע את התובנה שהדרך הטובה ביותר להפעיל לחצים על מקבלי ההחלטות היא ללחוץ עוד קצת על החלשים בחברה הישראלית – ילדי ישראל והוריהם.
לילדינו אין קול במהלך השנה. נזכרים בהם רק בסמיכות לתאריכים קדושים כמו אחד בספטמבר. לנו כהנהגת ההורים הארצית, המשחק הציני הזה, שבו מזיזים מספרים על לוח האקסל ושוכחים שיש פה מאות אלפי הורים וילדים שנמצאים בחוסר ודאות משווע, הספיק ואנחנו אומרים די!
אני פונה מכאן לראש הממשלה ומבקש – תיכנס לאירוע. רק לחץ של ראש הממשלה על המשרדים והארגון יוכל לגשר על הפער הכספי הלא גבוה, שנכון להבוקר – ישאיר את ילדי התיכונים בבית בשישי הקרוב.
