ביום שישי הקרוב ייפתח פרק חדש בחיים שלי ואני אכנס לראשונה לתפקיד מורה ומחנך בכיתה ה'.
השבוע פגשתי את הכיתה שלי בפעם הראשונה. גם אחרי כל ההתנסויות לאורך הלימודים, את ההתרגשות של מפגש ראשון עם התלמידים שלי אי־אפשר היה להסתיר, וגם לא באמת היה צריך.
אני מודה שבימים שקדמו למפגש התלבטתי – איזה צד להראות? הרך? המצחיק? האסרטיבי? הרציני?
בסופו של דבר החלטתי ללכת עם הלב. מבחינתי, בשלב הזה, כל מפגש עם תלמידים הוא הזדמנות לאמן את ה"שריר" הזה שכל מורה צריך – לקרוא מהר את הכיתה ולהתאים את עצמי לסיטואציה ולאופי הכיתה והתלמידים.
אני מודע לאווירה הציבורית בישראל, שמשקפת שמעמד המורה לא במצב טוב. במהלך הלימודים ובהתנסויות בבתי הספר פגשתי גם מורים מיואשים ושחוקים, והאתגרים רבים. אני מאמין שההשקעה במורים, ברווחה שלהם ובעיקר בעידוד שיתופי פעולה היא מפתח להצלחה. כמו בכל מקום עבודה אחר – האווירה היא המון.
אני מגיע לשנת הלימודים מלא במוטיבציה, התרגשות וציפייה. אני מקווה שאוכל להשתמש בכלים שרכשתי ולהביא את עצמי לידי ביטוי. בדומה להשקעה שהתלמידים שלנו זקוקים לה – גם אנחנו המורים זקוקים לחניכה, ליחס ולעידוד. כמו שאני מאמין בתקשורת בין התלמידים – כך חשוב שבתוך הצוות תהיה תקשורת טובה.
חינוך לא מתאים לכל אחד, אבל יש כאן דור של צעירים שרוצים לעסוק בחינוך, ואנחנו - שנכנסים היום למערכת החינוך – זקוקים לכל התמיכה של מי שכבר נמצאים בתוכה.
שלו אליאס מחולון יתחיל השנה לעבוד כמורה ומחנך כיתה ה' בבי"ס ביכורים המכיל בתל־אביב. בוגר מכללת סמינר הקיבוצים
