ביום הראשון ללימודים אכנס לכיתה, כי אני מאמינה שזו שליחות. מאז ומתמיד האמנתי במקצועות שבהם אתה מתעורר בבוקר ויודע שאתה עושה משהו שאתה מאמין בו, אבל מעבר לזה, אני פשוט חושבת שאין מקצוע דומה לזה בעולם.
עבורי להיות מחנכת זה עולם ומלואו. זה להיות מורה אבל גם קצת פסיכולוגית וקצת אמא, זה לדעת לשים גבולות אך באותה נשימה לחבק ולעטוף.
אני מאמינה שדרך חינוך אפשר לשנות. לדעתי, ללמוד חינוך בשנת 2023 זה להגיד, במילים אחרות, "אכפת לי". אכפת לי מהחברה שבה אני חי, אכפת לי מעתיד בני הנוער. אני רוצה לעצב, לשנות ולהשפיע.
אבל אל מול החלום הגדול שלי ניצבת החברה הישראלית, שחושבת אחרת. מעמד המורה היום מעורער לחלוטין, מצד התלמידים, ההורים והסביבה. לפני כמה שנים, כשבוע לפני תחילת לימודי התואר שלי, הלכתי לבנק כדי לשנות את פרופיל החשבון שלי ל"סטודנט". הפקידה שאלה אותי מה אני מתחילה ללמוד, ואני עניתי בחיוך ובגאווה: "חינוך, אני חולמת להיות מורה".
התגובה שלה שיקפה לי את כל מה שהחברה שלנו חושבת על מקצוע החינוך. מאז ועד היום, אני לא מפסיקה לשמוע אמירות כמו "למה לך??" או "אל תהיי מורה!". אני חושבת שאנחנו חיים במקום שלא מעריך מספיק מורים, גננות, אנשי טיפול וחינוך. אנחנו רואים את זה ביחס שהם מקבלים מאנשים ובשכר, שבעיניי לא משקף את העבודה הקשה.
ולמרות הכל, אני מאמינה בחינוך. הציפייה שלי מעצמי היא קודם כל להיות מחנכת טובה, להיות אוזן קשבת, להשפיע על בחירות התלמידים בגיל כל כך מבלבל כמו גיל ההתבגרות, לעזור להם לבחור את הנתיב הנכון - אך לא להפריע להם בדרך שלהם לצמוח ולהיות מה שהם חולמים להיות.
אני מאמינה שאצליח ואוכל להשפיע, כי הכוח שנמצא בידיים של המורה הוא אדיר. מורה שמוצא את הדרך לרתום את התלמידים שלו יכול לעשות מהפכות. השפעתו של מורה היא נצחית, ומורה טוב - הוא מורה לחיים.
שחר אלמליח תתחיל השנה לעבוד כמחנכת כיתה ט' ומורה ללשון בתיכון הממלכתי אמי"ת גוטוירט בשדרות. בוגרת מכללת דוד ילין
