גדל במעברה להורים יוצאי עיראק, מדגיש בפסיקותיו שיש לחתור להשבת אמון הציבור, מהמחמירים בענישה - וכעת הוא הפך לאיש שהוביל לרעידת אדמה במערכת המשפטית: השופט יוסף אלרון (67), שהודיע על הצגת מועמדותו לתפקיד הנשיא הבא של העליון, זוכה זה כמה שנים לשבחים מהצד הימני של המערכת הפוליטית.
השופט אלרון (במקור אלפריח), נולד במעברת "מחנה דוד" בחיפה. הוא הצעיר מבין תשעה אחים, הוריו עלו לארץ מעיראק ב־1951, את שירותו בצה"ל סיים בדרגת סגן. ב־1982 הוא הוסמך לתואר משפטים באנגליה, ושנה לאחר מכן שב לארץ והחל להתמחות במשרדי עורכי דין בחיפה. ב־1994 הוא התמנה לשופט בבית משפט השלום בחיפה ובמארס 2012 קודם לכהונת סגן נשיא בית המשפט המחוזי בעיר. שנה לאחר מכן החל לכהן כנשיא בית המשפט המחוזי , ובפברואר 2017 אושר פה אחד מינויו לבית המשפט העליון.
השופט אלרון לא מרבה "ליישר קו" עם חבריו לכס העליון. ב־2016, עוד לפני מינויו, נחשף ב"ידיעות אחרונות" כי נשיאת העליון דאז, השופטת המנוחה מרים נאור ז"ל, טענה במהלך המגעים להסכמות בוועדה לבחירת שופטים כי הנשיאה המיועדת השופטת חיות מתנגדת למינוי אלרון. לדברי נאור, חיות אף הוסיפה כי מבחינתה "שלא יהיה אף מינוי".
באותה תקופה, מקורביו של אלרון טענו כי לא ייכנס לבית המשפט העליון נוכח מוצאו המזרחי. אלרון פילס את דרכו בעקביות במערכת המשפט.
השופטת המנוחה נאור זעמה אז על הרמיזות כי אלרון נפסל על רקע היותו מזרחי. לפי הפרסום ב־2016, נאור טענה בנוסף בפני חברים בוועדה כי חלק מעמיתיה סבורים שאלרון, שכיהן אז כנשיא בית המשפט המחוזי בחיפה והתמחה בעליון, "לא קורץ מחומר שממנו עשוי שופט עליון". עם זאת, אלרון נתמך על ידי שרת המשפטים ויו"ר הוועדה דאז איילת שקד, וכאמור גם על־ידי כחלון. בסופו של דבר, התרצתה גם הנשיאה המיועדת בשעתו חיות, ואלרון נבחר פה אחד.
