1 הגננת בת שבע ניגרי לא תפתח את שנת הלימודים. היא נרצחה בפיגוע, בדרכה להכין את הגן לילדים. אולי צריך לפתוח את שנת הלימודים ולדבר על דמותה - על הוראה כשליחות חיים, על טיפול בבעיות קטנות בגיל הרך כדי שלא יגדלו ויתפחו בהמשך, על אינטליגנציה רגשית מדהימה מול ילדים והורים, על איך אפשר להיות מנהיגה של ממש לילדים בני ארבע־חמש ולמשפחות שלהם.
ב־2018 נחת לביקור ראשון בישראל ג'ק מא, מקים קבוצת "עליבאבא", אז האיש העשיר בסין. בסיום הביקור, כשקיבל תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת תל־אביב, נאם ואמר שהוא רוצה לשתף בסוד של העם היהודי, לדעתו.
"במהלך הביקור כאן", הסביר, "פגשתי מדענים גדולים, פילוסופים, יזמים, שאלתי אותם למה היהודים חכמים כל כך, והם ענו לי שזה משום שהם היו חסרי בית. והדבר היחיד שאי־אפשר היה לקחת מהם זה המוח. העם היהודי שם לב להשכלה. הם מתייחסים למוח - ולא לכסף".
הוא צדק. עם הספר פתח השבוע את שנת הלימודים תשפ"ד. מיליוני ילדים, הורים, מורים ומנהלים חוזרים לבתי הספר, אבל מעמד הלימוד וההוראה, שאכן היה פעם תמצית ההגדרה של קיומנו, הולך ונשחק. אנחנו כבר לא חסרי בית, אבל חשוב שהאבחנה שלו עלינו תישאר נכונה.
המשבר בתחום ההוראה לא קשור רק להסכמי שכר ולתנאים, אלא להערכה שרוחשים לתפקיד. ליוקרה, לתחושת המשמעות, למרכזיות שהחברה נותנת למי שמחנך את הדור הבא. אני בת של מורה ונכדה של מורה, ותמיד אמרתי בגאווה שאמא שלי וסבתא שלי מורות. ההערכה הזאת צריכה להתבטא גם בשכר הולם, כמובן, בשינוי לוח חופשות, בתנאים, וגם ברפורמות נחוצות במערכת.
והנה עוד דוגמה: לפני כמה ימים צוין יום הולדתה של נחמה ליבוביץ. היא הייתה פרופסור למקרא, חוקרת באקדמיה, מרצה נערצת, מחברת ספרי לימוד תנ"ך שתורגמו לשפות שונות, מגישת תכנית רדיו פופולרית על פרשת השבוע. ברמה האישית, היא השפיעה על חיי בדרך הלימוד שלה ולימדה אותי לאהוב את מה ששנאתי ולהעריך את מה שבזתי לו. אחרי כל התארים המרשימים, על המצבה שלה נחמה ביקשה לכתוב רק מילה אחת: מורה.
המילה הזו אומרת הכל, והיא גם מעל הכל. המורה נחמה.
מאחלת לכל מורי ישראל אריכות ימים, אבל מאחלת לכולנו שזו תהיה המילה שבה הם יגדירו את עצמם והמילה שבה אנחנו נגדיר אותם. מורים. בגאווה, בשמחה, בראש מורם.
2 המורה מזל מצליח מתחילה את שנת הלימודים בבית ספר של רשת אמית בפתח־תקווה, אבל השנה לא היה לה חופש רגיל. לרגל גיל 40 החליטה לתת לעצמה מתנה - נתינה. היא יצאה להתנדב עם משלחת מהארץ של ארגון HelpUp באוגנדה, בעיר ג’ינג’ה, וחזרה נפעמת.
ביקשתי שתספר לי מה היא עומדת לספר לתלמידים שלה בשיעור הראשון. "מהרגע שנחתנו לא הפסקתי לצלם, ודמיינתי את המצגת שאכין לכיתה שלי. תיעדתי הכל: את הכיתות הקטנות והמיושנות, הקירות המתקלפים, השולחנות והכיסאות הרעועים והנעליים הקרועות (לתלמיד שבכלל יכול להרשות לעצמו נעליים).
"קשה להאמין שב־2023 יש מציאות כזו: תיקי גב מתפוררים, מטבח מתפרק, ברזייה אחת שנעולה במשך רוב שעות היום, וארוחת הצהריים היא דייסה מהולה במים. כ־50 תלמידים יושבים בצפיפות בכיתה אחת, בחום ובאבק, בלי מחשב ובלי מקרן, בעצם בלי שום טכנולוגיה. איפה התלונות שלנו על מזגן שמתקלקל ליום, ואיפה הם והחלונות השבורים שלהם, והכביסה שהם עושים בגיגיות עם מים ממוחזרים? והם עוד ילדים שזוכים לקבל השכלה, לא כולם זוכים".
בימים הראשונים היא רק נדהמה מהתנאים. אחר כך משהו השתנה. "ראיתי עוני נורא, אבל פתאום ראיתי כמה גם שמחת חיים יש לצידו. האושר שלהם פשוט מידבק. זה היה שיעור עבורי. באתי לתת, אבל מהר מאוד גיליתי שאני מקבלת. הלב שלי התמלא, התרחב, קיבלתי פרופורציות. התחלתי להודות על מה שיש, הבנתי שאני חיה במציאות של שפע ושל הזדמנויות שלא כולם מקבלים".
משלחת המתנדבים התחלקה לצוותים. היה צוות שיפוצים שתיקן את המבנים, שייף, צבע, בנה וחידש. צוות התוכן עסק בלמידה בכיתות, בשלל נושאים. מנהל בית הספר התרוצץ ביניהם בהתרגשות, מרגיש שזכה בפיס. מזל מספרת איך מיום ליום אפשר היה להבחין בשינוי. הכיתות נראו טוב יותר, פלקטים בנושאים לימודיים שונים נתלו על הקירות, הזכוכיות חודשו, השירותים והמטבח שודרגו, ברזיות נוספו, גן משחקים עם מגלשה ונדנדות נבנה ושימש את הילדים בהפסקות, צילייה גדולה נתנה צל, הבגדים הקרועים נתפרו, מדפים מיוחדים נבנו בכיתות, חדר המורים שופץ.
"הקפדנו שלכל העשייה שלנו שם יהיה אפקט מתמשך. אין טעם לבוא ולשים פלסטר בלבד, חשוב שזה לא יהיה משהו רגעי שייעלם ביחד איתנו. עזבנו, אבל הידע והכלים שהם רכשו ישמשו אותם הלאה. זה חסד אמיתי, חסד שנשאר".
התלמידים מהארץ חיפשו אותה בחופש, שאלו מה שלומה. היא סיפרה שיש לה חתיכת שיעור עבורם ביום הראשון.
3 עדכון דופק:
• פרשת השבוע, פרשת "כי תבוא", היא הפרשה השביעית בספר דברים, המשך נאום הפרידה של משה רבנו מהעם.
• הפרשה מתארת את מצוות הבאת הביכורים, הטנא שאיתו עולים לירושלים עם הפירות הראשונים. הפרשה מכונה גם "פרשת התוכחה" בגלל דברי התוכחה, הביקורת והאזהרות שיש בה בהמשך. הפרשה מתארת ברכות וקללות שיבואו על עם ישראל על פי מעשיו.
• קוראים אותה תמיד שתי שבתות לפני ראש השנה. אלה הן שתי השבתות האחרונות של תשפ"ג.
• אחרי הקריאה בתורה של הפרשה, קוראים את ההפטרה. גם השבוע זוהי הפטרה של נחמה: "קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ, וּכְבוֹד ה' עָלַיִךְ זָרָח... שְׂאִי סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי, כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ לָךְ, בָּנַיִךְ מֵרָחוֹק יָבֹאוּ".
• במוצאי שבת הבאה - גם האשכנזים מתחילים לומר סליחות.
הסטטוס היהודי: "אספו כוח, למדו היטב, העמיקו דעת, דעו תורת ישראל, הוקירו את הרוח היוצרת של האדם, אהבו את החירות. ושמרו, שמרו על הפיקדון". (שר החינוך זלמן שז"ר במכתב לתלמידים, בפתיחת שנת הלימודים הראשונה במדינת ישראל, 1949)
