לפני כמה חודשים שודר ב"קשת" סרט לזיכרו של אלכס גלעדי המנוח. אם לא שמעתם עליו זה לא במקרה: הוא שובץ בשעה נידחת של ערב שבת, כיאה למסמך שמהלל את אחד ממייסדי החברה תוך אזכור שטחי ומגמתי של הטענות נגדו. אחד המרואיינים בסרט הוא מנכ"ל "קשת", אבי ניר, שבין ערימת התשבוחות שהמטיר על גלעדי שיתף גם אנקדוטה על טעמו הטלוויזיוני: "הוא חשב ש'רוקדים עם כוכבים' היא התוכנית הכי טובה שהופקה אי פעם בישראל".
אך טבעי שגלעדי, האיש מאחורי המונח המיתולוגי "מסעודה משדרות", הוא גם זה שהכתיר את הריקנות הנוצצת של "רוקדים עם כוכבים" כפאר היצירה. לא "הריאליטי הכי טוב" או "תוכנית הבידור הכי טובה". לשיטתו זאת "התוכנית הכי טובה", כלומר היא גוברת על הסאטירה של "ארץ נהדרת" והתחקירים של "עובדה", על הדרמה של "הנערים" ועל הקומדיה של "עבודה ערבית": כולן נופלות משעשועון שבו אוסף טאלנטים של "קשת" ועוד כמה סלבס מתנסים בריקודי רומבה וצ'ה־צ'ה ומקווים לא לגמור עם שבר פתוח.
אלא שזאת בדיוק מהות ה"טוב" שאותו "קשת" מטפחת כבר 30 שנה, כפי שמזכיר ארז טל בתוכנית ההתפארות העצמית החדשה של הערוץ: זהו "טוב" שמגלם תפיסה כביכול דמוקרטית ועממית ("ישלוט העם בשלט"), אבל בסופו של דבר "התוכנית הכי טובה" היא זאת שמכניסה כמה שיותר כסף ולא מפריעה לצבור כמה שיותר כוח. זהו "טוב" שבו היכולת להרים ספקטקל חשובה לאין שיעור מהערך הקלורי שלו.
במובן הזה, "רוקדים עם כוכבים" היא אכן מצטיינת הדיקאן: אסתטית, סקסית, שואו. לא פלא שכל הערוץ הולאם כדי לקדם את הגמר ששודר אמש: אם אחד הפרקים של התוכנית היה יותר קריטי מההפגנות הסוערות לאחר נאום ההתפטרות של ניצב עמי אשד, אירוע שלא זכה אפילו למבזק מפני שאסור להפריע לריקוד של קים אור אזולאי, מה זה כבר לתפור 5,000 כתבות פרומו לאורך כל שעות היממה?
לכן, אגב, כדאי גם לקחת עם קורט מלח את זעקות השבר של "קשת" נגד שר התקשורת, כולל הכתבה הנרחבת השבוע במהדורה על חיסול העיתונות בהונגריה באמצעות עקרונות דומים להפליא ל"רפורמה" של שלמה קרעי. יותר ממה שפוחדים שם ובצדק, מפני הפגיעה בדמוקרטיה וביצירה המקורית, רועדים שם ממצב של קרב גלדיאטורים על פירורים שהשלטון יזרוק למי שיתנהג יפה. בסוף, גם מנכ"ל "קשת" וגם שר התקשורת לא רואים בעיה עם מעמדה של "רוקדים עם כוכבים" כספינת דגל: עבור שניהם היא מייצרת את אותו דגם מועדף של אזרחים.
בקטנה
אחרי מאבק משפטי חשוב של "הצינור" ("רשת"), הותר לשידור התיעוד מהפשיטה של יחידת "מצדה" על תא הכלא שבו שהה בין השאר רומן זדורוב. ואכן, אפשר להבין מדוע שירות בתי הסוהר נאבק נגד הפרסום: אלו צילומים פשוט איומים של אלימות חסרת פרופורציות של כוח חמוש עד צוואר נגד אסירים בתחתונים. לאורך כל הכתבה של אדם שפיר מרחפת השאלה שהופיעה בכותרת: "למה רומן הותקף באלימות על ידי אנשי שב"ס?". אלא שדווקא לקושיה הזאת לא ניתנה תשובה: בכל זאת, צריך למכור את פרק 2, וכנראה שגם בדיני נפשות הרגלי הטיזינג חזקים יותר מהשכל הישר.
