בור רוב אזרחי ישראל היה זה השבוע האחרון של אוגוסט. כבר מוצו כל האטרקציות לילדים, נצפו כל הסדרות והסרטים בנטפליקס, נקנה הציוד לבתי הספר וכל שנותר הוא שיגיע יום שישי הקרוב אחד בספטמבר.
אבל שבוע קשה עוד יותר שאינו קשור לאוגוסט עבר על קבוצה מסוימת בישראל. אם ננסה לאפיין את חבריה הרי שמדובר במי שמאמינים שאין ולו פסיק שצריך לשנות במערכות אכיפת החוק והמשפט; שיהיה זה נכון שהמילה האחרונה תהא תמיד של בית המשפט העליון ושבעיתות משבר גופי הביטחון צריכים להקשיב לאסתר חיות.
אלא שייתכן שלרצון של רבים בעם ברפורמה משפטית שותף גם השופט משה דרורי, שיעמוד בראש ועדת החקירה לפרשת הרוגלות ואמר השבוע שאינו חושש מערוצי התבהלה - מונח שעשוי להעיד גם על עמדתו כלפי המחאה. עוד לא יבשו אגלי הזיעה מ"רעידת האדמה" הזו וללא רחם הודיע השופט יוסף אלרון כי הוא מגיש את מועמדותו לתפקיד נשיא בית המשפט העליון. לא ברור אם הוא שמרן או לא (בפסק הדין של אריה דרעי הוא לא בדיוק הקל איתו) וגם לגבי אשר גרוניס היו ציפיות גדולות ממחנה השמרנים אך זה לא באמת משנה. הסיפור הוא עזות המצח של שופט ועוד שופט עליון, לא ליישר קו עם חבריו.
וזה לא הכל. נסו להיזכר מה קרה בתחילת השבוע, אז התקבלה בישיבת ממשלה החלטה לחקור את פרשת הרוגלות - אותה פרשה שבה התברר כי משטרת ישראל האזינה לכאורה באופן לא חוקי לחשודים שאותם חקרה. מבלי להיכנס לפרטי הפרשה, נסו לדמיין שמישהו הולך איתכם לכל מקום ללא ידיעתכם. לעבודה, לשירותים ולחדר המיטות. יודע מה כתבתם בכל הודעה, מכיר את המיילים שלכם ומה המסעדה האהובה עליכם בוולט. בכל מדינה דמוקרטית כולם כולל כולם היו מברכים על גילוי הדברים והוועדה, אבל לא כך הדבר כי יש אנשים שחושבים שלא צריך להקים את הוועדה. בין האנשים האלו תמצאו גם את היועצת המשפטית לממשלה שמתנגדת לכך משום שבתיקים של נתניהו עשו שימוש בשיטה הזו. כלומר - שומרת סף שעובדת עבור הציבור, נמנעת מלהגיע לחקר האמת, כי אולי זה יסייע להגיע לחקר האמת גם בתיקים האלו. אבל מה שהוא דרמה עבור האחד, יכול להיות התיקון עבור האחר כשבמקרה הזה האחר הוא כולנו. צריך להיות מנותק לחלוטין מהמציאות כדי לא לראות שמערכות המשפט ואכיפת החוק שלנו חולות. אולי הרפורמה המשפטית כפי שהוצגה הייתה שגויה אך אין זה אומר שלא צריך לקדמה בדרך אחרת.
זה יכול להיות באופן רשמי דרך המערכת הפוליטית אבל אולי גם בדרך לא רשמית בעזרת שופטים מכהנים (אלרון) או לשעבר (דרורי) שקוראים תיגר מסוים על הלך הרוח המקובל בעליון או באולפני הטלוויזיה. הם מאותתים גם שיש הגיון ברפורמה, וגם שזה אולי ייקח זמן, אבל בסוף יוכלו מורים לאזרחות ברחבי ישראל ללמד את התלמידים שבמדינת ישראל יש באמת איזון בין שלוש הרשויות.
