חג שמח. ברכות חמות לכל קהילת החינוך. פתיחת שנת לימודים מציינת שורה של התחלות חדשות לצוותי החינוך, לתלמידים ולהוריהם. מערכת החינוך שלנו כוללת סגלי הוראה מחויבים, מצוינים, ואף על פי כן היא נמצאת בפתחה של אחד מרגעי המשבר הגדולים בתולדותיה.
המחסור במורים מתבטא גם באיכות הפונים ללימודי הוראה. זה לא רק השכר: למזכירה מתחילה בחברת היי טק סביבת עבודה העולה באיכותה על זו של מורה עם וותק של עשרים שנה. המחסור במורים מבטא גם את השחיקה במעמד של המקצוע. יחסם של ההורים למורים איננו כתמול שלשום. הערכה, יוקרה וכבוד, הם תנאי הכרחי לפנייה של צעירים איכותיים להוראה.
עלינו לגבש תוכנית לאומית לגיוס כוח אדם איכותי להוראה, שבמסגרתה המורים החדשים לא ילמדו 30 שנה בבית ספר. הם יבואו לעשר שנים, ואז יעברו למקצוע אחר.
המורים החדשים יוכלו לשלב בין עבודה בהיי טק להוראת מתמטיקה; בין מחקר באוניברסיטה להוראת היסטוריה; בין עיסוק בעריכת דין להוראת אזרחות. ועוד.
צריך לומר את האמת, אנחנו מכשירים ילדים לעולם שאיננו יודעים איך ייראה. אין לאף אחד מאתנו שמץ של מושג אלו מקצועות יהיו רלוונטיים בעוד 10 שנים. טלטלה נוספת מצפה לנו ממהפכת ה־AI. תוכניות הלימודים ודרכי המדידה וההערכה של בתי הספר מותאמות לעולם שכבר לא קיים. העולם החדש דורש יזמות, יצירתיות ושיתופיות, הערכה שיפוטית וכוח ביקורתי, העצמה של הבחירה החופשית, ועוד. עלינו להבין שיש לעשות מהפכה כוללת בתכני הלמידה, בדרכי המדידה, במערכת השעות, במבנה יום הלימודים ושנת הלימודים. אני מעז לומר שהמבנה הנוכחי מעמיד את עתידו של בית הספר בסכנה.
המהפכה הטכנולוגית, הנגישות והזמינות של הידע, פלטפורמות הלמידה המגוונות, מאפשרות למורים לדעת שהתפקיד המרכזי שלהם בעידן הנוכחי הוא לא רק ללמד אלא בעיקר לחנך. מורים רבים מפחדים להביע עמדה בנושאים מהותיים, וזו הסכנה הגדולה שלנו. אנחנו לא רק מקנים ידע בינוני וכלים חסרים. אנחנו מגדלים דור של אנשים שהמצע האידיאולוגי והמצפן הערכי שלהם איננו שלם. פחד מונע ממחנכים לומר מילים פשוטות על מוסר, על אמת ושקר, על רוע, על תרבות שיח, על המולדת, על היהדות, על המשטר ועל הדמוקרטיה. בית ספר חייב להיות מקום נועז, תוסס, בית שבו עוסקים ברעיונות, באמונות, בתפיסות עולם. בלי הנחות.
עכשיו המטרה מסומנת על החינוך הממלכתי. ואם נפרק אותו, אל תתבלבלו, ניתן פרס לבדלנים. אסור לנו לוותר על הממלכתיות, עלינו להלחם עליה. לדרוש להישאר ביחד, להיות שותפים בעיצוב תכנים המהווים את הבסיס ואת ההצדקה לקיומה של ישראל. המבנה הראוי הוא שנסכים על 50% מתכני הלימוד, תכנים שיחייבו את כלל המערכת, ושנאפשר לשלטון המקומי להשתתף בעיצוב של 30% מהתכנים. הקהילה, הזרם, יהיו מופקדים על 20% מהתכנים. זוהי הצעה לברית ישראלית חדשה שתאפשר לנו לא להתפרק לקהילות, שחומות של שנאה וניכור מפרידות ביניהן.
ומילה אישית לתלמידים ולתלמידות: את שיעור החינוך הראשון שלי קבלתי מאבא ז"ל. ביום הראשון לכיתה ז' חזרתי הביתה עמוס בחוויות, הצטרפתי לליגה של הגדולים. אמא שאלה על המורים, על החברים, על השיחה של המנהל. ואבא, שהיה שתקן בדרך כלל, בטח בשיחות על חינוך, הסתכל בי בעיניים עמוקות ושאל: ואיך קוראים לשומר?
הס הושלך. המסר של אבא היה ברור: "תהיה בן אדם, תראה גם את השומר, את אב הבית, את צוות הניקיון". השאלה של אבא מהדהדת בי כל יום, בכל מקום שאליו אני מגיע. אולי זה המסר הראשון לכל תלמיד ותלמידה: תהיו בני אדם, תפקחו את העיניים ואת הלב.
