בפרומואים שקידמו את הכתבה על אלאור אזריה ב"סופשבוע", מגזין חדש יחסית במכונת האקטואליה חסרת המנוחה של ערוץ 14, דובר על "הפרשה שטלטלה את המדינה". מכיוון שזה תיאור מדויק למה שהתחולל בישראל לפני שבע וחצי שנים, מהרגע שבו אזריה חיסל מחבל מנוטרל ועד לשחרורו מבית הסוהר, מדהים לחשוב עד כמה ה"פרשה" כבר לא "מטלטלת" היום. עובדה: כתבה כזאת, שכולה אמפתיה וסימפתיה כלפי אדם שהורשע בהריגה, נראית מובנת מאליה, בטח בערוץ 14. שם זה אפילו תוכן לייט.
למעשה, יש קשר בין הכתבה על אזריה לבין הדיון שהתנהל בפתח התוכנית, שבו רוב מוחלט מבין הפאנליסטים והפאנליסטיות הטיל את האחריות למצב הביטחוני על הבכירים בצבא ובשב"כ: הם חלק מהאליטות, הם צריכים לשנות תפיסה, הם לא רוצים לנצח, הם לא אוהבים את השהות ביהודה ושומרון, הם עדיין בקונספציה של אוסלו והם והם והם.
המניע הוא לא רק המאמץ הקבוצתי והלולייני לשחרר ככל הניתן (אפילו בערוץ 14 אין מאה אחוז בהיבט הזה) את ממשלת ה"ימין על מלא" מההכרזות הפומפוזיות שאצלם הטרור ייעלם והגדה המערבית תתנהל כמו שווייץ. זהו גם המשך השבר שהופיע ובגדול בפרשת אזריה: שם הפך הרמטכ"ל באותה העת, גדי איזנקוט, מדמות בקונצנזוס למי שחוטף דווקא מהימין ומנגד מסומן כפרה קדושה בשמאל. וזה לא שאיזנקוט הוביל מהלך פוליטי חריף כמו פינוי גוש קטיף: הוא בסך הכל גינה בלי כחל ושרק התנהגות לא חוקית, לא מוסרית וגם לא מקצועית של לוחם.
ואכן, הכתבה של הלל ביטון־רוזן הייתה כל מה שאפשר היה לצפות לו: פמפלט מביך (הוא אפילו טעה בשנה שבה אירעה התקרית) שנועד להפוך את אזריה לקדוש מעונה, מי שנפל קורבן להתקף מוסריות מלאכותי של הפיקוד הבכיר, תוך הישענות לא מרומזת בעליל על מניעים גזעניים. את מה שאמרו שתי ערכאות של בית משפט על גרסתו של אזריה תצטרכו לחפש במקום אחר, כי עד שניסיתם להבין מדוע עשו כך לאיש החביב הזה, שהוא עכשיו אבא טרי וגם הקרואסונים שלו נראים אחלה, כבר עברנו לפרק של "החיים החדשים", כולל הפסקול הדביק. את הלך הרוח בפאנל לאחר הכתבה אפשר לנחש.
אגב, מעניין שאתמול לא הופיע ב"סופשבוע" אחד הטאלנטים שדווקא פוקדים אותה לעתים, שי גולדן. ב־2018, במונולוג שצילם עבור "רשת", הוא קרא לאזריה "החייל המביש ביותר מאז שהוקם צה"ל". היום הוא מגיש תוכנית בוקר בערוץ 14. גם זה אומר משהו.
בקטנה
מאז שרוני דניאל ז"ל הלך לעולמו ואיתן בן אליהו כנראה לא פופולרי כמו פעם, אלוף (במיל') ישראל זיו הפך למעשה להיות הפרשן הביטחוני הבכיר של חדשות "קשת", ודאי בתקופה ביטחונית מתוחה. מכיוון שדרישות התפקיד כוללות לא רק רקע מתאים אלא גם איכויות טלוויזיוניות, אין אלא לתהות: באמת שזה הכי טוב שאפשר? למה הוא ולא אחרים?
