במלאת 30 שנה לשורת ההסכמים שנחתמו בין ממשלת ישראל להנהגת אש"ף הידועים בשמם הקולקטיבי כ"הסכמי אוסלו" התמלא מרחב השיח הפוליטי בניתוחים ביקורתיים תחת הכותרת "למה הם נכשלו".
הסכמי אוסלו נכשלו? לא במבחן התוצאה אפילו מהפרספקטיבה של הימין המדיני הישראלי. הנה אוסף נתונים על מה קרה ב־30 השנים שחלפו.
• מספר המדינות שהכירו בישראל עלה מ־110 ב־1993 ל־166 כיום; 88% מהמדינות החברות באו"ם מכירות בישראל - לעומת 60% בלבד לפני אוסלו. גם מספר המתנחלים בשטחי הגדה המערבית/יהודה ושומרון גדל מ־115 אלף ל־485 אלף, פי 4.2. נתח ציבור המתנחלים בכלל אוכלוסיית ישראל עלה מ־2% ל־5% ממנה. ערפאת לא קיבל התחייבות ישראלית לבלום או להאט את קצב ההתיישבות מעבר לקו הירוק.
• בעיית הפליטים הפלסטינים נעלמת הלכה למעשה, אחרי שלא הוזכרה במסמכי אוסלו. ב־30 השנים שחלפו בלי תזוזות מינימליות בנושא הלך לעולמו כמעט כל דור פליטי 1948 והבא אחריו הולך בעקבותיו. הטענה ל"זכות השיבה" הופכת לאות מתה, תרתי משמע.
• ערפאת לא דרש להגדיר את השליטה הישראלית בשטחים כ"כיבוש" אלא הסכים להכיר בממשל הצבאי כריבון היחיד גם באזורים שהועברו למינהל אזרחי פלסטיני. פלסטינים זכו לאוטונומיה מורחבת, עם רשות מחוקקת, מבצעת ושופטת - אבל בלי ריבונות ובלי זכות להגדרה עצמית לאומית־מדינתית. הפתרון המכונה "שתי מדינות לשני עמים" לא מופיע כלל בהסכמי אוסלו ונשאר פתוח למו"מ עתידי שנכשל פעם אחר פעם. בין כה וכה הרשות הפלסטינית טרם ביססה את מעמדה כמדינה בדרך, כפי שקיווה ראש ממשלתה סלאם פיאד כשהציג ב־2009 לאבו־מאזן את תוכניתו ל"סיום הכיבוש והקמת מדינה" והודח מכהונתו.
• הוצאות הביטחון של המדינה ירדו מ־11% מהתוצר המקומי ל־5% מהתוצר השנה. לו נשאר תקציב הביטחון ברמתו היחסית מלפני הסכם אוסלו, צריך היה להוסיף אליו השנה כ־100 מיליארדי שקלים. רמת החיים הריאלית של משפחה ישראלית עלתה מ־1993 עד היום ב־130% והתוצר הריאלי המקומי לנפש הוכפל.
החשיבות הגדולה של ההסכמים עבור ישראל מצויה דווקא בהיסטוריה שלא קרתה. ב־1993 ניצבה ממשלת רבין בפני ברירה גורלית: או לסגת כמעט כליל מהשטחים בלי הסכם כלשהו או להישאר שם וליצור מדינה דו־לאומית בשליטתנו. האופציה השנייה הייתה מחוללת משטר אפרטהייד אכזרי, מדרדרת אותנו למעמד של מדינה מצורעת, מובילה להתנערות ארה"ב מישראל. את התרחיש האפוקליפטי הזה מנעו הסכמי אוסלו. דרך הביניים הפתלתלה ניצחה, ועימה גם המשך העימות בעצימות שאיפשרה לישראל לשגשג ולשמר את אופייה המערבי והדמוקרטי.
שכחת את הטרור? ישאלו המבקרים. לא שכחתי. כ־1,600 ישראלים נהרגו בפעולות טרור פלסטיניות מ־1993, 55 נרצחים בממוצע בשנה. 0.0008% מאוכלוסיית ישראל בממוצע שנתי, ואני מתנצל על חשבון הדמים.
יובל בלומברג, מבקר חריף של ההסכמים, כותב בספרו "מלכודת אוסלו": "ההסכם התאפיין בניסוחים עמומים ומעורפלים שנועדו לטשטש את המחלוקות המהותיות בין הצדדים". נכון, אלא שהערפול והטשטוש משרתים את האינטרס של ישראל, ואפילו של הימין המדיני. מבחינה מעשית וחד־צדדית, אוסלו הייתה הישג מתמשך.
