"רימון, רימון", צעק לי חסר בית ברח' צ'לנוב בדרום תל־אביב. לא ברור מה זה בדיוק היה, אבל זה מה שקורה באזור שעבר מהומות אלימות. זה היה ככל הנראה נפל של כלי הנשק ששימשו את המשטרה.
היו שם בעיקר חלונות ראווה מנופצים, מוטות ברזל באורך שני מטר, שפגיעה שלהם, במקרה הטוב, תגרום לפצועים קשה. רק למעלה ממאה פצועים? לפי ההרס שנותר באזורי המהומות היה נדמה שיש הרבה מאוד הרוגים. גם גדרות ההפרדה מברזל שהוצבו ברחוב לוינסקי נעקרו ממקומן. וגם כאשר הוסרו מחסומי המשטרה והתנועה חזרה לזרום - היא לא באמת זרמה. סלעי בטון קטנים ולבנים, מאתרי הבנייה, שהיו מפוזרים על חלק מהכבישים - הקשו עליה.
זו הייתה מלחמת אריתראים נגד אריתראים. מבקשי מקלט נגד מבקשי מקלט. זה היה צפוי. המשטרה קיבלה התראות. זה לא קורה בפעם הראשונה. לפני עשור, בדצמבר 2013, נערך כינוס דומה בקבוצת כנרת, תחת חסותו של שגריר אריתריאה בישראל. המרחק לא עזר. מתנגדי המשטר הגיעו וקטטה המונית פרצה. הקיבוץ נותר עם הרס רב. ובדיוק לפני חודש התקיים אירוע דומה בשטוקהולם, בירת שוודיה. אירוע התמיכה בשלטון האריתריאי נערך לאחר אישור הרשויות, כמו גם הפגנת הנגד. זה לא עזר. המתנגדים פרצו לאירוע והתוצאה הותירה 50 פצועים.
נמאס לנו, אמרו בעלי עסקים ישראלים, ממוצא גיאורגי, שאיתם התיישבתי לשיחה ברחוב נווה שאנן. זה לא רק עכשיו. זה כל הזמן. אתה יודע שצעירות בנות 16 מגיעות לכאן כדי לקנות סמים? זה לא סוד. הטענות שלהם מופנות למשטרה: הם יודעים ולא עושים שום דבר. את המהומות אתמול עברו בעלי החנויות הללו בשלום, משום שאצלם, בעלי ניסיון שכמותם, אין זכוכיות. יש רק סורגים.
רוב החנויות באזור שבין התחנה המרכזית החדשה לישנה הן בבעלות של מסתננים. חנויות נעליים, צרכניות, מִספרות והרבה חנויות סלולר. "למה הם שברו לי את החלון?" שאל בעל חנות אופניים, מבקש מקלט מסודן. "זה הם, האריתריאים", הוא אמר, "אצלנו הסודנים אין דברים כאלה". אריתריאי שעבר בסמוך הציג גרסה אחרת: "אנחנו עובדים קשה. הסודנים בטלנים. המתחים שם. ההתפרצויות הבאות יגיעו".
רוב הישראלים הוותיקים כבר עזבו את האזור. ובין אלה שנותרו יש מחלוקת. לרחובות הצדדיים הגיעו מתיישבים צעירים, הוותיקים קוראים להם "שמאלנים", שחלקם, רק חלקם, תומכים באִזרוח מבקשי המקלט. "הם עובדים חרוצים, הם משלמים מסים, הם מדברים עברית", אמר לי צעיר שהזדהה בשם יאיר. "אז למה להשאיר אותם בלי מעמד? איזו בעיה תהיה אם נעניק להם אזרחות?" התגובה של הגיאורגים לעומת זאת הייתה נחרצת: "איפה הממשלה? למה היא לא מגרשת אותם? הם הרסו לנו את האזור".
דיירת ותיקה אחרת, שולה, בשנות ה־60, טוענת שלא צריך הודעות של המשטרה בנוסח "נא להישאר בבתים". אנחנו בעוצר כל ערב, היא התלוננה. החוק הישראלי, אכן, מעניק להם חינוך חינם. אבל זה החינוך הרגיל. הם מקבלים שעות נוספות. מתחת לאחד ממגדלי הפאר, על דרך יפו תל־אביב, הוקם גן ילדים שגורם להרמת המבט. ישראלים ותיקים לא מתקבלים. הוא מיועד רק לילדי הזרים. וזו התודה שלהם? שאלה שולה.
למהומות של אתמול אין שום קשר למדיניות הישראלית. הרי קטטות אלימות, על רקע דומה, היו גם במדינות מערביות נוספות. אבל מה שקרה אתמול הוא רק תוספת למחאה של שנים נגד המסתננים ונגד הרשויות. "כל יום יש כאן אירוע, כל לילה יש פה שיכורים שנשכבים על המדרכות. איפה המשטרה?" שאלה עוברת אורח שלא רצתה להזדהות בשמה והוסיפה: "למה אנחנו צריכים לשלם את המחיר על איזה סכסוך פוליטי שאין לנו שום קשר אליו?"
התקהלות קטנה של תושבים מובילה למחאה בוטה גם נגד הממשלה הנוכחית וגם נגד קודמותיה: "הם הבטיחו משילות. זאת ממשלת ימין על מלא? שום דבר לא השתנה כאן. כלאם פאדי. הכל דיבורים". מישהי טורחת לסנן קללה גם נגד בג"ץ, שפסל כמעט כל החלטה שלטונית שקשורה במדיניות הטיפול במסתננים.
יש כאן נוהל קבוע, אמר לי הסוחר הגיאורגי. המשטרה עוצרת אותם, ועל השעון, אני יודע שאחרי שעתיים, העצורים יהיו בחזרה כאן ברחוב. זו הרתעה? זו משילות? לא רציתי לומר להם שרוב המחקרים בנושא מגלים שעם בני הדור השני - רמת הפשיעה לא יורדת. היא עולה. זה לא ברור אם ישראל תצליח להתמודד עם בעיית הזרים, מהגרי עבודה, מסתננים, או איך שלא נקרא להם. הרי במדינות העשירות ביותר ומכניסות האורחים ביותר מדובר בעיקר בכישלון. כך שאין, ממש אין, מקום לאופטימיות. המהומה הבאה, ששוב תהיה אלימה, היא רק עניין של זמן.
