זירת הקרב ברחובות דרום תל־אביב שלשום הפכה במהרה לזירת קרב גם ברשתות החברתיות, הפעם על הנרטיב: בקואליציה ובממשלה, אך לא רק, מיהרו להאשים את בג"ץ כאחראי להיעדר טיפול בסוגיית המסתננים, לאחר שזה פסל בעבר פעם אחר פעם סעיפי חוקים נגד כליאת מסתננים. לעומתם, מתנגדי נתניהו הזכירו כיצד חזר בו תוך יממה, בעקבות לחץ מהימין, מהסכם עם האו"ם ב־2018, שהיה מעביר כמחצית מהמסתננים בישראל למדינות אחרות.
לאורך השנים התערב בית המשפט העליון בחקיקה בנושא מסתננים ומבקשי מקלט, במקרים שבהם הוראות החוק פגעו פגיעה קשה ובלתי מידתית בזכויות אדם, כגון הזכות לחירות ולקניין. כך למשל נקבע ביחס לתיקון לחוק למניעת הסתננות, שאיפשר להחזיק במשמורת מסתנן במשך שלוש שנים ללא משפט.
כך גם ביחס לחוק הפיקדון, שקבע כי ניתן לנכות 20 אחוז משכרו של מסתנן ולהפקידו לחשבון ייעודי שיימסר לו עם עזיבתו, מבלי שקיים כל הסדר עם מדינה שלישית המאפשרת את עזיבתו או הרחקתו.
אלא שבניגוד למה שניסו להציג בקואליציה, בית המשפט לא אסר על גירוש. ב־2015 קבע בית המשפט שניתן להרחיק מסתננים מישראל למדינה שלישית – גם בניגוד לרצונם וללא הסכמתם ומכוח הסכם חשאי שנוסחו לא פורסם – ובלבד שמדובר במדינה בטוחה שתתחייב לקבל את המורחקים. בית המשפט קבע כי בנסיבות העניין "מתקיימים כל התנאים הנדרשים" להרחקה, אך התברר שהדבר אינו אפשרי בשל תוכנו של ההסדר הספציפי שאליו הגיעה המדינה, עם אותה מדינה שלישית.
בנוסף, ב־2017 קבע בית המשפט שבמשך שנים ארוכות המדינה אינה בוחנת אלפי בקשות מקלט, וזאת ללא הצדקה.
