לא חלפה דקה מהרגע שפרצו אירועי האלימות בדרום תל־אביב, והמגיבנים האוטומטיים התייצבו במקומותיהם הקבועים מאחורי הבליסטראות והחלו לשגר את חיציהם המשומשים. תומכי הרפורמה מיהרו להוסיף סעיף נוסף לכתב האישום שלהם נגד בג"ץ, ותחת הכותרת "בג"ץ מנהל את המדינה אך לא נושא באחריות" פירטו את כל הפעמים שהוא פסל את הפתרונות שהציעו הממשלות השונות ואת החוקים שחוקקה הכנסת בניסיון להתמודד עם גל ההגירה מאפריקה. המהדרין שבהם התרכזו בשתי פסיקות של בג"ץ בנושא מ־2015 ומ־2020, מהטעם שאחד השופטים שישב בדין הוא הדמון החדש של מחנה "רק לא בג"ץ" - השופט יצחק עמית, ללמדנו שזו גם אשמתו האישית של מי שעתיד לרשת את הנשיאה חיות בקרוב.
מתנגדי המהפכה המשפטית לא השתהו אף הם, ומיהרו לשלוף את כתב האישום המרופט נגד בנימין נתניהו ולמלא בו סעיף חדש. הנה, ב־2018 נתניהו עצמו ביטל את ההבנות שהושגו עם האו"ם להוצאת כ־16 אלף מהגרים. לולא עשה זאת, האירועים האלימים היו נמנעים. המהדרין מהצד הזה, ותיקי מחנה "רק לא ביבי", נחפזו להוסיף את שמו של יאיר נתניהו לכתב האישום כמי שהשפיע על אביו לסגת מאותה תכנית שהייתה משנה, לכאורה, את המצב מקצה לקצה, ללמדנו שלא רק נתניהו אשם אלא גם יורש העצר שלו.
הפינג פונג הזה הוביל למחוזות אבסורדיים. מעריצי נתניהו החלו להוכיח באותות ובמופתים שהקוסם הנערץ שלף ב־2018 שפן מת וחסר חשיבות. לשיטתם, תוכניתו בלאו הכי לא הייתה פותרת דבר, ולכן רק בג"ץ אשם. מנגד, חברי מועדון "איי לאב בג"ץ" טענו שהאחרון דחה את רוב העתירות בתחום ולא עשה דבר אמיתי לטובת המהגרים (למעט איזה קיצור שולי של זמן השהייה במתקן ל־12 חודשים), ולכן רק נתניהו אשם. מדהים.
השיח האוטומטי הזה של רל"ב (רק לא ביבי) מול רל"ב (רק לא בג"ץ) מסוכן במיוחד הפעם, משום שדווקא בסוגיית ההגירה מאפריקה לכל אחד מהצדדים ייעוד שונה. לבג"ץ תפקיד אחד בלבד: להגן על אוכלוסיות מוחלשות, במקרה זה מהגרים חסרי מעמד. אין מוחלשים מהם. הם נעדרים כוח פוליטי בהעדר זכויות אזרחיות, הם לא בעלי שפה וקשרים והם חסרי ממון ומשאבים אחרים. לכן קל לרמוס אותם. המקום היחיד שיכול וחייב להגן עליהם הוא בית המשפט. זו הווייתו וזה ייעודו. אפשר להתווכח אם בית המשפט אמור לבטל חוקים של הריבון, לדון בסוגיות שבמחלוקת פוליטית או להתערב במינויים - אבל אין מחלוקת שכזרוע אנטי־רובנית שאינה תלויה בבחירת העם, תפקידו להגן על אלה שאין להם מגן אחר. לכן בג"ץ נהג נכון כשפסל פתרונות שלשיטתו פגעו בזכויות המהגרים - ומי שמציג זאת כהסגת גבול טועה ומטעה. זה לא רק בסמכותו, זו חובתו.
לעומתו, לממשלה יש תפקיד אחר באותה התמודדות. היא אמורה לשלוט במציאות החיים, יהיו נסיבותיה אשר יהיו. גם אלה שלא מסכימים שתפקיד בג"ץ להגן על זכויות היסוד של המהגרים, לא יחלקו על כך שהממשלה היא זו שאמורה למשול ברחובות. בג"ץ מנע ממנה לגרש את המסתננים? עדיין תפקידה הוא לשמור על הסדר במקום שהייתם. בג"ץ מנע ממנה כלי טיפול אחד בסוגיה? חובתה למצוא כלי חלופי תחתיו. זו אחריותה. האם בג"ץ מנע שלשום מהמשטרה להתכונן לאירוע כראוי? האם הוא אחראי להפיכת דרום תל־אביב לאקס־טריטוריה ישראלית ללא דין וללא דיין? האם הוא אחראי לאי־איוש התקנים החסרים במשטרה באזור? האם הוא מנע את פיזור המהגרים באזורים נוספים? לא ולא. זה תפקיד הממשלה וזו אחריותה הבלעדית.
כמו שלזכויות המהגרים יש כתובת אחת שנושאת באחריות הסופית, כך לעניין המשילות יש כתובת אחרת שנושאת באחריות הסופית. אסור לבלבל בין השתיים - גם אם זה מקשה על השיח האוטומטי והרדוד של רק לא ביבי מול רק לא בג"ץ.
