גרמניה נמצאת היום במשבר כללי: סימני שאלה מרחפים מעל תעשיית הרכב, הרכבות מאחרות, כישלון ספורטיבי רודף כישלון ספורטיבי, אחרי שמונה שנים של אי־קביעת קונספט לקבלת המהגרים הכאוס בנושא משתולל והימין עולה בסקרים, משבר האקלים והכלכלה בסטגנציה, התשתיות הישנות לא מתחדשות, הדיגיטציה החדשה לא מוטמעת, ומעל הכל מרחפת הפלישה הרוסית לאוקראינה.
מרקוס זודר הוא מנהיג מפלגת השמרנים הבווארית וראש ממשלת בוואריה. חמישה שבועות לפני הבחירות לפרלמנט בבוואריה הייתה לו הזדמנות לספק למדינה ולגרמניה כולה את מה שהגרמנים באמת צריכים: מנהיג שהוא מגדלור מוסרי, כזה שמגדיר במדויק ובבירור את הגבולות האתיים של גרמניה, בעיקר בימים שבהם עוד ועוד מנהיגים רומזים על שיתופי פעולה אפשריים עם מפלגת הימין הקיצונית AfD לאור הפופולריות העולה שלה.
זודר בחר להיות פוליטיקאי ציני. הוא החליט שהוא משאיר את הוברט אייוונגר, סגנו, שר הכלכלה ומנהיג מפלגת הבוחרים החופשיים, שותפתו בקואליציה, בתפקידו לאחר שמצא שמעשיו של אייוונגר (וההוכחות להם) לא היוו עילה פרופורציונלית להדחתו. בתחקיר עיתונאי של "סודויטשה צייטונג" הבווארי נכתב כי ב־1987-8 אייוונגר, כתלמיד בן 16 בתיכון המרוחק כמאה קילומטרים ממינכן, כתב ונשא בילקוטו את "עלון אושוויץ", שבו הבטיח לאויבי האומה חופשה במחנה ההשמדה אושוויץ, מסע דרך ארובות הקרמטוריום, ירי בעורף וקבורה בקבר אחים.
אייוונגר הכחיש את רוב הדברים, ורק הסכים שנמצאו אצלו כמה עלונים בילקוט וכי הדבר נרשם בתיקו האישי. אחיו, הלמוט, מיהר לקחת על עצמו את האחריות לכתיבת הפמפלט. חבריו לבית הספר של סגן ראש הממשלה מיהרו להביא עדויות לגביו מאותה תקופה. לדבריהם, הוא נהג לשאת בילקוטו את "מיין קאמפף", להצדיע במועל יד כשנכנס לכיתה, לצטט ולשאת את נאומיו של היטלר לאחר שהתאמן עליהם שעות מול המראה ולספר בדיחות שואה אחרי סיורים למחנות ריכוז. אייוונגר טען להגנתו בגאווה שמאז שהוא בגיר הוא לא אנטישמי ושמדובר במסע הכפשה נגדו לפני הבחירות. הוא לא הביע חרטה על מאומה, לא ביקש סליחה.
זודר הזכיר בהצהרה שלו שלאנטישמיות אין שום מקום בבוואריה. "אני מבטיח את זה באופן אישי כראש הממשלה". הוא התקשר לראשי הקהילה היהודים בגרמניה כדי לשתף אותם בהחלטתו להשאיר את אייוונגר בתפקידו, לפני שהוא מפרסם אותה (שרלוט קנובלך, ראש הקהילה במינכן, סירבה לקבל את התנצלותו של אייוונגר שהתקשר אליה). אבל היה מדובר במס שפתיים. לגרמניה יש עבר מודרני עשיר של אמירות חזקות על אנטישמיות, נאציזם והכחשת השואה. המציאות מראה פנים עגומות הרבה יותר: יותר מ־2,000 תקיפות על רקע אנטישמי בשנה, 20 אחוז בסקרים ל־AfD, שהיא המפלגה השנייה בגודלה בסקרים, ושיחות ישירות עם איראן – מדינה שכמדיניות מכחישת שואה.
מקס זודר, אביו של מרקוס זודר, אמר פעם: "עם שתי ידיו השמאליות והפה הגדול שלו, מרקוס יכול היה להיות או פוליטיקאי או כומר". ביום ראשון הייתה לזודר אפשרות כמעט דתית לתת הצהרה על עקרונותיה המוסריים של גרמניה. הוא בחר להיות פוליטיקאי.
