בלקסיקון הדיפלומטי האמריקאי, הביטוי "בוא ניפגש בסתיו", דומה בכוונתו לאמירה: בוא נצא ללאנץ' מתישהו. ביטויים אלו מצביעים על נימוסיה הטובים של המעצמה, אבל גם על צביעותה הגדולה. בשני המקרים אין כוונה לעשות פולו־אפ לנאמר. לנתניהו הועבר מזמן מסר שביידן, שנתן לו להזיע במאמציו להגיע לפוטו־אופ בבית הלבן, מתכוון לפגוש אותו בסתיו.
והנה, החצב פרח ואנחנו בספטמבר שזה הכי סתיו, ולא רק זאת אלא ששני המנהיגים ינאמו בעצרת האו"ם החודש, בהפרש של יומיים. ביידן נוהג לקיים פגישות בשולי עצרת האו"ם, לעיתים בלשכתו במלון, לעיתים ליד המדרגות הנעות.
נתניהו לא רוצה בעמידה במסדרון. הוא רוצה את כל הטקס בבית הלבן: כניסה דרך השער הראשי, ישיבה לצד הנשיא ליד האח המבוערת, הזדמנות צילום לעיתונאים כדי לשדר הביתה שהוא חזר, ולו רק לרגעים, להיות המנהיג הבינלאומי.
הסיכוי של נתניהו להתקבל לפגישה בבית הלבן גובר בימים אלו, לא משום שביידן סלח לנתניהו על שקריו ונוכלויותיו –הוא עדיין מכנה אותו כפוי טובה – אלא משום שנוצר מפגש של אינטרסים.
הקסם של נתניהו פג מזמן בבית הלבן. הפעם, אם זה יקרה, הוא יצטרך לשלם מראש על הסעודה בבית הלבן, שכידוע לא מספק ארוחות חינם. ואתמול הוא החל לספור את אמצעי התשלום: באופן דרמטי, כך לפחות נאמר בסביבתו, הוא מוכן להקפיא את המהפכה המשפטית. בלי זה לפחות, הוא יודע שימצא דלת נעולה בוושינגטון.
אם נתניהו יפסע מעדנות לבית הלבן זה רק בשל העובדה שנוצר מפגש כוחות, וכרגע האינטרס של ביידן הוא לרתום את ערב־הסעודית לעגלה שלו: ביידן יודע שאם הוא לא ייתן לערב־הסעודית, כמו שהיא דורשת, מתקנים גרעיניים למטרות אזרחיות, תוך שתי דקות הסינים יגיעו לריאד ויבנו לה כור.
ביידן לא יכול לאבד אחיזה בעוד חלק בעולם לטובת הסינים, בטח לא בשנת בחירות. כדי לתת לסעודים את מבוקשם הוא צריך שישראל לא תתקע לו מקלות בגלגלים. ועוד: הסעודים דורשים שאם ישראל היא חלק מהעסקה, כלומר אם ייחתם הסכם כלשהו לנורמליזציה מסוימת בין ריאד לירושלים, ישראל צריכה לתת מלוא החופן הטבות לפלסטינים ולייצר קרקע נוחה לשיחות על פתרון שתי המדינות.
טקס גרנדיוזי על המדשאה בבית הלבן, שבו ביידן הוא שושבין להסכם כלשהו בין ערב־הסעודית לישראל יכול לסייע לו במערכת הבחירות שבה הוא מקרטע עדיין. הפעם נתניהו עושה קולות שהוא עומד לפתוח את הארנק. מקפריסין הוא אותת אתמול לוושינגטון שיצליח לתת לפלסטינים את מה שהאמריקאים דורשים.
האינטרס של נתניהו הפך להיות גם האינטרס של ביידן, שניהם מכוונים לערב־הסעודית. ואם נתניהו יגיע לבית הלבן זה אומר שהוא על הגחון ושהוא ויתר בגדול: גם בנושא המהפכה המשפטית וגם בעניין הפלסטינים. ביידן מכיר בקשייו של נתניהו לקיים הבטחות, ויקבל את פניו בכבדהו וחשדהו. על כן נתניהו צפוי לקבל שם, אם יוזמן, לא רק גזר מתוק אלא גם נבוט גדול. הסנקציות כבר מוכנות על השולחן, עטופות בצלופן של מילים מנומסות. ביידן לא יסתפק רק בהבטחות, הוא ידרוש לוח זמנים לביצוע.
