"לקראת פרק ההחלטות ב'חתונמי'", הכריזה הכותרת ב"שש עם", לכאורה תוכנית אקטואליה ובימים כאלה עוד טוראית בצבא האמת של קשת. המגיש ירון אברהם נראה נרגש לקראת השיחה עם יעל דורון על הפרק, כאילו שמדובר באירוע תרבותי מהמעלה הראשונה ולא, ובכן, ב"חתונה ממבט ראשון". אולי זאת ההתרגשות שגרמה לו לפנות לדורון כמי ש"מלווה את התוכנית הזאת מרגע שהיא התחילה", אף שתרומתה המכובדת להפיכת הפסיכולוגיה לקרקס החלה רק בעונה השנייה.
אבל "חתונה ממבט ראשון", וזה כנראה הישגה האמיתי (מלבד פיתוח תעשיית סלבס חדישה ומשגשגת), מוברגת בחיקו של המיינסטרים הישראלי הרחב, עד שאפילו דמות "חדשותית" כמו אברהם לא חוששת להיראות כמו גרופי. למעשה, ריאליטי השידוכים של ערוץ 12 נמצא כרגע בשלב שבו הוא כבר לא צריך להסתתר תחת התיוג של "גילטי פלז'ר": גם כי המושג איבד חלק ניכר מהרלוונטיות וגם כי בסופו של דבר, לא צמחה תנועת ביקורת משמעותית נגד מה שהתוכנית מעבירה חלק מהמשתתפים והמשתתפות, כפי שפורסם בתחקירים ונטען לא מעט פעמים, גם על ידי החתום מעלה. הטפלון יכול רק לקנא.
והנה, פרק "החלטה" נוסף התרגש על עם ישראל, שכנראה צמא להחלטות מעט יותר דרמטיות אבל נאלץ להסתפק בעינב כפיר ורז איתן. אולי גם זה חלק מסוד הקסם: בעוד המדינה כלואה כבר ארבע שנים בג'ונגל של סוגיות שרק הלכו והקצינו, "חתונה ממבט ראשון" חותרת לחסל את סימני השאלה ולהחליף אותם בסימני קריאה ("ביחד או לא ביחד"). בלי שיחות בבית הנשיא ובלי לתהות בפעם הטריליון מה נתניהו רוצה.
במילים אחרות, לא רק ש"חתונה ממבט ראשון" מנסה ליצור ודאות מלאכותית באהבה, שדה שבו הביטוי "לנצח" קיים רק באגדות; היא גם ריאליטי שמעודד את הציבור לתפוס את המורכבוּת, ההפכפכוּת ובכלליות התסבוכת של מערכות היחסים כסוג של בייסבול וכדורסל: אין כזה דבר תיקו. פלא שזה מצליח?
