זה קרה בדצמבר 2001, נר רביעי של חנוכה. בכביש שעולה להתנחלות החרדית עמנואל ארבו שלושה מחבלים לאוטובוס שהגיע מבני־ברק. מטען חבלה רב־עוצמה התפוצץ בצד האוטובוס, ולאחר מכן ריססו אותו המחבלים באש תופת.
עשרה בני אדם נהרגו בפיגוע, ביניהם אסתר אברהם ז"ל, שהייתה בת 42 במותה. בתה בת ה־19, שישבה לידה, לא נפגעה.
שמעון אברהם, בנה של אסתר, היה אז ילד בן 11. הוא גדל עם עוד ארבעה אחים ואחיות בבית חרדי בעיר רחובות. זמן קצר לפני הפיגוע הציע הרב שליווה את המשפחה שיעברו דירה לעמנואל, כדי להתחזק עוד יותר. "מצאנו שם בית, וחמישה ימים לאחר שנכנסנו לתוכו, אמא נרצחה שם", הוא משחזר, "אמי ואחותי יצאו באותו בוקר לבני־ברק לקנות בגדים לקראת חתונה משפחתית. הן היו אמורות לחזור ב־18:30, אבל לא באו וגם לא ענו בפלאפון. חשבנו בהתחלה שאין קליטה, אבל אז שמענו דפיקות חזקות על דלת הבית. פתחתי, וראיתי שם את בן דוד שלי, חבר כיתת הכוננות של היישוב, עם וסט ונשק. הוא שאל אותי איפה אבא ואז שניהם נכנסו לחדר לדבר. שאלתי את אבא שלי מה קרה, והוא אמר לי רק לקרוא תהילים, כשפניו נפולות. אחר כך נכנסו עוד הרבה אנשים והבנתי שאמא מתה. אחי הקטן, שהיה אז בן חמש, הושכב לישון, ואז קם בלילה ולא הפסיק לצעוק ולבכות 'איפה אמא?'. כשראיתי אותו משתולל בבכי, זו הייתה נקודת המפנה בחיי. אמרתי לעצמי ולאחותי באותו רגע: 'כשאהיה גדול אקח נשק ואשמור על עם ישראל".
המשפחה חזרה לרחובות. שמעון המשיך ללמוד במסגרות חרדיות. "כשהתחלתי ישיבה גדולה בגיל 17 בדקתי אפשרויות להשתלב בישיבת הסדר כדי להתגייס לצבא, אבל הרב שלי לחץ שאשאר במסגרת התורנית, וכך עשיתי במשך שנתיים, שבהן היו לי לחצים בחזה והתקפי חרדה קשים עם הזעות וקושי לנשום", הוא מספר. שמעון שיתף בכך את הרב שלו וזה מצא לו "פתרון": שידוך לחתונה: "אחרי חמש פגישות התארסתי, אבל רגע לפני החתונה אושפזתי כי גילו שצריך להוציא את האפנדיציט שלי. הרופא בבית החולים אמר שזה דבר שעלול להיגרם מלחץ נפשי, והבנתי שזה עוד איתות. ביטלתי את החתונה למרות המחירים שכרוכים בכך. זה כאב".
בשלב זה, כשהוא בן 23, שמעון הפך לחילוני. משפחתו התקשתה לעכל את הצעד, אבל בהמשך קיבלה אותו. הוא השלים תעודת בגרות וניסה להתגייס. "הצבא לא רצה אותי בגלל הגיל המתקדם שלי, העובדה שאני ממשפחה שכולה והקב"א והדפ"ר הנמוכים", הוא מספר, "במשך שנה וחצי שלחתי מכתבים מדי יום, ובסוף גויסתי. אחרי שנה בתפקיד עורפי התקבלתי לסיירת צנחנים".
מ־2014 ועד היום, שמעון נמצא במסלול התקדמות מטאורי: צה"ל אישר לו לצאת לקורס קצינים חרף גילו המתקדם, ובהמשך לקורס מ"פים. הוא הפגין הצטיינות יתרה בכל מסלול, קורס ותפקיד, כלוחם וכקצין. בשנתיים האחרונות הוא השלים בהצלחה את לימודיו האקדמיים וסיים את התואר הראשון במסגרת מסלול "אופק" לקצינים מבטיחים בצה"ל. לפני מספר חודשים, כשהוא בן 33 ובדרגת רב־סרן, הוא התמודד על תפקיד סמג"ד, כאשר האפשרויות היו לשרת בגזרות כמו גבול מצרים, בקעת הירדן או מרחב אפרים – שכולל גם את עמנואל. מבלי שדחף לכך, הוא נבחר לסגן מפקד הגדוד החדש והמעורב של צה"ל, "פנתר". ונמנה כעת עם מקימיו. בגדוד יש כמות דומה של לוחמים ושל לוחמות חי"ר־גבולות, עם הכשרת רובאי 06, בדומה לארבעת הגדודים המעורבים האחרים: קרקל, לביאות הבקעה, אריות הירדן וברדלס. אלא שפנתר מוצב באופן קבוע בגזרה החמה ביותר, במערב השומרון.
"יש אצלנו הכל מהכל: דתיים וחילונים, דרוזים ויהודים, בנים ובנות. כל אחד מביא את הערך המוסף שלו ויודעים לכבד אחד את השני גם אם יש מתיחויות", הוא מספר, "הגדוד גדול מאוד, עם למעלה מ־500 חיילים, ועוד יגדל. אני מסביר ללוחמים וללוחמות שאמא שלי נהרגה בפיגוע ממש פה בגזרה שלנו, באופן שלאחרונה חוזר לאיו"ש ביתר שאת: מטעני חבלה וירי על הכבישים. לכן כולם פה דרוכים, ובעיקר עושים הכל כדי להוכיח את עצמנו כיחידה חדשה".
בנוגע לגיוס חרדים, הוא אומר: "בכוח שום דבר לא יצליח, אבל צעירים חרדים צריכים להיות חלק ממה שקורה בעולם שבחוץ. הכי חשוב זה לימודי ליבה. מעבר לכך, גם ככה הם מתנדבים במקומות כמו מד"א, אז למה לא למסד את זה? הקרע בעם מעמיק, המדינה הולכת למקום לא טוב, זה מדאיג אותי כמי שבא משני העולמות".
