"אני צריכה להיות פה עם כל האחים והאחיות שלי ולחוות את החוויה שלצערי בגללה כל המשפחה נספתה לפני 63 שנה", אומרת ג'קלין בוסקילה טוויזר, "אני לא יודעת להסביר לעצמי איך קורה דבר כזה". יחד עם 10 אחיה ואחיותיה, היא נסעה לביקור שורשים כדי לעלות לקברי בני המשפחה שנהרגו ברעידת האדמה הענקית ב־1960 במרוקו - ונקלעה לרעידת האדמה בליל שבת במרקש.
ב־29 בפברואר 1960 נהרגו 10 מקרובי המשפחה של ג'קלין - שני דודים, דודה ושבעה ילדים, ברעידת האדמה הענקית שפקדה אז את אגאדיר שבמרוקו ובה נספו 12 עד 15 אלף בני אדם. התוכנית המקורית של משפחת טוויזר הייתה להגיע היום לאגאדיר, להיפגש שם עם הניצול היחיד מהמשפחה שנותר בחיים מרעידת האדמה ולארגן יחד אזכרה. "לא מצאו את כל הגופות", היא מספרת. "את רוב הילדים לא מצאו, והם קבורים בקבר אחים".
בגלל רעידת האדמה במרקש וחסימת הדרכים, המשפחה לא תוכל להגיע ממרקש לאגאדיר ולעלות לקבר. "האירוע עצמו לא הפחיד אותי מאוד, אבל להיזכר בטרגדיה המשפחתית שלנו זה קשה".
"היינו ביום שישי בקלאב מד", היא משחזרת. "בדיוק נגמרה התוכנית האומנותית, חילקו שתייה, ופתאום ראיתי אנשים רצים. משכתי את כל האחים שלי, יצאנו מהמבנה המקורה לאזור הבריכה. נשארנו שם וחיכינו להוראות מ־11 בלילה עד ארבע לפנות בוקר. רק בארבע לפנות בוקר הרשו לנו לחזור לחדרים. תודה לאל שזה עבר בשלום, אבל לצערנו כל הדרכים חסומות ולא נוכל להגיע לקברים באגאדיר".
