הטיסה מישראל לקזבלנקה יצאה אתמול בבוקר כשהיא כמעט מלאה. היו עליה אנשי משרד החוץ שהגיעו למרוקו כדי לתגבר את אנשי הצוות הקונסולרי בשגרירות, וגם חיליק מגנוס וצוותי החילוץ שלו, שהגיעו לכאן במסגרת צוות החילוץ של חברת הביטוח "פספורטכארד". ישראלים רבים ששהו באזור הרעש הועברו ביומיים האחרונים על ידי חברות הביטוח לקזבלנקה, והחלו אתמול לחזור ארצה.
אנחנו עושים את דרכנו אל העיר רבאט, לאחר שמגנוס קיבל הודעה על קבוצת ישראלים שחולצה ממרקש ונמצאת שם כעת. בבירת המדינה אנחנו מבחינים בדגל מרוקו, מורד לחצי התורן.
"הגענו למרקש ביום רביעי ועשינו כמה סיורים בעיר", סיפרה לנו שם עומר קסלר, בת 31 מאשלים, שהגיעה למרוקו במסגרת קבוצה של עמותת "איילים". "היינו שלושה אנשים, ויצאנו מבית הכנסת למלון שלנו שהיה בחלק העתיק של מרקש. בדרך שמענו רעש ואת האדמה רועדת. היינו ממש בתוך הסמטאות של העיר העתיקה. הבניין הסמוך התחיל ליפול עלינו. ראינו אבנים נופלות וזזנו מהר לתוך חנות סמוכה. לקח לנו זמן להבין שזו רעידת אדמה. שאר הקבוצה הייתה בתוך בית הכנסת. במשך כמה דקות לא ראו כלום, היו המון צעקות באוויר. אנשים צורחים. ברגע ששקע קצת האבק יצאנו לכיכר המרכזית. זה לקח דקות אבל אתה מרגיש שזה יותר. ניסינו לגלות לבד מה לעשות, הלכנו אחרי אנשים".
קסלר החליטה שלא להקדים בינתיים את חזרתה לארץ: "אנחנו מרגישים כרגע בטוחים. החלטנו ביחד עם שאר הקבוצה להמשיך. נראה לי שזו חוויה שתשפיע לאורך זמן".
מי שהייתה עם קסלר באותם רגעים מפחידים היא אריאל בן יהודה, בת 25 מקריית־שמונה. "עשינו היכרות עם העיר והמלאח (הרובע היהודי בעיר)", סיפרה גם היא, "בשישי בערב התכנסנו לארוחת ערב בבית הכנסת שבעיר העתיקה. מדובר בבנייה מאוד ישנה, לא הבניינים הכי יציבים. סיימנו את ארוחת הערב ואחריה רוב האנשים התפצלו".
"ברגעים הראשונים אתה מרגיש שאתה מאבד שיווי משקל ולא מבין מה קורה", שיחזרה, "אני זוכרת שאמרתי שנראה לי שקורה משהו, וכל הבניין משמאלי רעד. אחרי זה אמרתי 'נראה לי שאנחנו ברעידת אדמה'. צעקתי שאנחנו צריכים להגיע לשטח פתוח אבל לא היה כזה, היינו כלואים בין סמטאות. פתאום ראינו אבנים גדולות מתחילות ליפול מהבניין, ואנחנו עומדות במרחק מטר ממנו. ניסינו להיצמד לקיר של החנות. היינו מחובקות, כי אחרת לא היינו מצליחות לראות כלום מרוב האבק.
"אחרי זה ראיתי פשוט גשם של אבנים וכל הבניין החל לקרוס. אי־אפשר היה לראות כלום מטווח של חצי מטר, ושמענו צעקות. אחרי חצי שעה הייתה עוד רעידת משנה, וראינו נהרות של אנשים דורסים אחד את השני. זו הייתה חוויה לא פשוטה בלשון המעטה. מי שלא היה בתוך בית הכנסת ראה מראות מאוד קשים בחוץ, אנשים נקברים מתחת להריסות ומגואלים בדם".
