צ'ילה מציינת היום את יום השנה ה־50 לאסון ה־11 בספטמבר שלה, היום שבו הנהיג הגנרל אוגוסטו פינושה את ההפיכה הצבאית נגד ממשלו של איש השמאל, הנשיא סלבדור איינדה, שעלה לשלטון בבחירות דמוקרטיות. החונטה הצבאית של פינושה שלטה במדינה במשך 17 שנים, והנהיגה משטר דיכוי אלים ביותר נגד כל מתנגדיו הפוליטיים. להערכת המומחים, כ־3,196 בני אדם נרצחו על ידי המשטר, ורבים מהם עונו למוות ביותר מאלף מרכזי עינויים ברחבי צ'ילה.
משטר פינושה הגיע לסיומו בשנת 1990, צ'ילה חזרה להיות דמוקרטית ואף הפכה לסיפור הצלחה כלכלי עם יציבות מסוימת, בניגוד לחלק גדול ממדינות אמריקה הלטינית. אלא שגם היום, בדיוק 50 שנה אחרי, צ'ילה מקוטבת מתמיד בין ימין לשמאל ומתקשה מאוד לבצע תהליך מסודר של התמודדות עם העבר האפל שלה. רק לאחרונה אישר הנשיא, מנהיג מחנה השמאל גבריאל בוריץ', להוציא לפועל תוכנית שתנסה לאתר מאות מתנגדי משטר שנעלמו כדי לגלות מה עלה בגורלם. 1,469 בני אדם הועלמו על ידי משטר החונטה, ורק 307 נמצאו מאז, זוהו והובאו לקבורה. בוריץ' גם ניסה לאחרונה, לקראת ציון יום השנה להפיכה, להביא את כל מפלגות הפרלמנט להסכים על הצהרה משותפת של אחדות, עם קריאת גינוי להפיכה, ותמיכה בערכי הדמוקרטיה. הוא לא הצליח.
בשנים האחרונות התחדדו מאוד המחנות בצ'ילה, עם התחזקות משמעותית לקצוות, הן משמאל והן מימין - מה שמקשה מאוד על החברה הצ'יליאנית להתמודד ולהפיק לקחים מהתקופה האפלה בהיסטוריה של המדינה. העיתון "פייננשל טיימס" דיווח כי סקר שנערך לאחרונה במדינה הראה כי 36 אחוז מאזרחי צ'ילה טוענים כי הצבא צדק כשביצע את ההפיכה. רק לפני עשור, 16 אחוז בלבד תמכו בהפיכה. מנגד, פוליטיקאים מהימין משמיעים יותר ויותר תמיכה בצדקת ההפיכה, שלדבריהם מנעה מאיינדה להפוך את המדינה לסוג של דיקטטורה בסגנון קובה של פידל קסטרו. קואליציית הימין במדינה, "צ'ילה ואמוס", הציעה הצעה משל עצמה, שכוללת התחייבות לדמוקרטיה לצד תיאור ההפיכה כ"שיא התהליך של התפרקות דמוקרטית".
העשור האחרון עמד בסימן התחזקות של השמאל הרדיקלי והימין הרדיקלי בצ'ילה, כשהשיא הגיע ב־2019 כאשר פרצו המהומות החברתיות במחאה נגד אי־שוויון חברתי ויוקר המחיה. לפי ה"פייננשל טיימס", העובדה שבפרלמנט בצ'ילה מיוצגות 22 מפלגות מקשה על חקיקת חוקים שיתמודדו עם צורכי הציבור. הכלכלה מקרטעת - והמדינה לא מצליחה לחזור על ההצלחה הכלכלית משנות ה־90 וה־2000. הנשיא בוריץ' מתמודד גם עם גל אלימות גואה בחברה, פשיעה שמגיעה לרמות שיא וניסיונות כושלים להביא חוקה חדשה למדינה. הקיטוב הפוליטי וההקצנה בשיח הביאו גם לוויכוחים סוערים בין אלה במערכת הפוליטית שדורשים דיון היסטורי רציני על הנסיבות שהביאו להפיכה, לבין כאלה שטוענים שאסור בכלל לדון בפשע הנורא מכל. וכפי שניסחה זאת חברת הפרלמנט מטעם הקומוניסטים במדינה, כרמן הרץ: "זה יהיה כמו להגיד שיש כמה השקפות שונות על השואה".
גם היום, בדיוק 50 שנה אחרי, צ'ילה מקוטבת מתמיד בין ימין לשמאל ומתקשה מאוד לבצע תהליך מסודר של התמודדות עם העבר האפל שלה
