א. על הפשרה. אינני מתומכי ה"רפורמה", לשון המעטה, ככתוב במגילת אסתר, "אין הצר שווה בנזק המלך". אבל אם נדרשת פשרה להרגעת רוחות המשבר הסוחפות את כולנו, תעלה ותבוא, למשל בחסות הנשיא. זהו צו השכל הישר, כדי למנוע את הצורך בהכרעה שיפוטית העלולה לטמון משבר חוקתי. על הפשרה להיות כזאת שלא תפגע בבית המשפט, בייעודו ובעצמאותו - ובמדינת ישראל, ובאופן מוטעם בחייליה. הצורך עולה בעליל, כי "בכל יום ויום מרובה קללתו משל חברו", כדברי הגמרא, בכל יום אמרי שפר של הפקרות ואנרכיה על אי־ציות לפסקי דין מצד גורמי ממשל בכירים, דוגמה "נפלאה" לנוער הלומד אזרחות. בכך מועצמת הנחיצות בהסכמה, ולו גם לא סופית, לתקופה משמעותית מאוד. ואולי - נוכח הניסיון המר - יערוב לה הנשיא. קבוצת "בראשית" שאני משתייך אליה, מורכבת מאישים שונים ביניהם אך מאוחדים בקריאה להסכמה. כדאי להאזין. וכדאי לממשלה גם להתעניין מדי פעם במדינה, לא רק ב"רפורמה". סיירתי בשבועות האחרונים בפריפריה הצפונית ובין בני מיעוטים, ורווחת הכל - הכל - היא משימת הממשלה בראש וראשונה.
ב. על מבקשי המקלט. "כי רוח יזרעו וסופתה יקצורו", אמר הנביא הושע. מדינת ישראל כשלה כישלון חרוץ בטיפול בנושא. מנהג לא כל כך חדש בא למדינה, שבית המשפט הוא שק החבטות והאשם בכל. אבל לא היא. רחוק מזה. כל הסוקר לאחור יתהה מדוע אלפים רבים של בקשות מקלט לא נבדקו לאורך שנים, והמבקשים הללו יושבים כאן בעליבות - אך בינתיים יש מהם המציקים לאוכלוסייה ותיקה, בעיקר בדרום תל־אביב, שם הנוכחות מסיבית. החשש הוא פן כשוך הסערה יימשך המצב הנפיץ הפרטצ'י כמות שהוא. והלא יש דרך לסייע, לבד מאכיפת חוק מתבקשת. בדיקת אלפי הבקשות תוכל לקבוע מי זכאי מקלט באמת ומי יישלח מכאן, והנותרים יפוזרו למקומות שונים בארץ בקבוצות קטנות, כתנאי לישיבתם. קשה אך אפשרי.
ג. על משה דיין. לעיתים קרובות מוצג משה דיין, שר הביטחון בימי מלחמת יום הכיפורים, באורח לא חיובי. הדבר אינו עושה עימו צדק. גילוי נאות: סייעתי לו (עם נאורה ברנח) בהכנת עדותו בוועדת החקירה על המלחמה (ועדת אגרנט), והייתי עוזרו במשרד החוץ בתהליך השלום עם מצרים. נאמנה עליי עדותם של חיים ישראלי איש המופת, עוזר שרי הביטחון לאורך יובל, ותא"ל אריה בראון, המזכיר הצבאי. לדבריהם חרף הטלטלה העזה היה דיין פעיל, כדרכו בימי המלחמה, בסיורים תכופים ואמיצים בכל החזיתות, ובהתייעצויות המדיניות. הוא לא "התפרק". ספריהם החדשים של איתן שמיר ("משה דיין: התפתחותו של אסטרטג") ונתן ינאי ("משה דיין: דרכו כאיש פוליטי") הוגנים כלפיו. לדיין היו חסרונות ובוודאי שגה לעיתים, אך תרומותיו לתקומת ישראל, לביטחונה ולשלומה גדולות וראויות לכבוד.
ד. על ההולכים. בשבועות אלה נלקחו שלושה משרתי ציבור בכירים שהייתה לי הזכות לעבוד עימם בגלגולים שונים - אלוף גיורא רום, ראש המוסד שבתי שביט והשגריר עודד ערן. שלושתם ראויים להערכה רבה על פועלם בשירות המדינה והעם לאורך כמעט יובל, ועל קולם הצלול גם לאחר פרישתם. הקו המאחד ביניהם היה פטריוטיות ישראלית, לעיתים ביקורתית אך בלתי מתפשרת. חבל על דאבדין. נלקחה גם דליה מתני, אשת עמיתי בשגרירות וושינגטון השגריר דוד מתני, משוררת צנועת דרך.
ואחרי כל אלה, במבט קדימה – איחולי שנה טובה לכולנו, שנת איחוי שסעים, כתיבה וחתימה טובה לכל בית ישראל ומדינתנו. תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה.