המחשבה הרווחת היא שאנו ביום דרמטי. זוהי מחשבה שגויה, שמקורה בשיח ציבורי ער עד מאוד בשמונת חודשים האחרונים. בג"ץ כבר דן בחוקי יסוד כמו חוק הלאום, חוק יסוד התקציב, חוק הממשלה - כך שבעניין זה אין דרמה גדולה. הדיון החשוב יותר הוא הדיון על הנבצרות, בהמשך החודש, שיקבע האם היועצת המשפטית לממשלה, בתמיכת בית המשפט העליון, יכולה באופן תיאורטי להוציא ראש ממשלה לנבצרות מבלי שיש לכך בסיס רפואי, פיזי או נפשי. זה כבר יהיה באמת דרמטי, כי זה דיון של השופטים על האפשרות לבטל את בחירת העם.
וישנה עוד דרמה שקטה שמתחוללת בחודשים האחרונים, ובוודאי תתבהר ככל שיחלוף הזמן: מבלי שתיכננו זאת יוזמי הרפורמה המשפטית ומבלי שתיאר לעצמו מישהו משופטי העליון, נקודת הזמן הנוכחית תיזכר כזו שבה החל הסוף של מורשת אהרן ברק. על החתום: אסתר חיות. כמובן, אין זו כוונתה של חיות, אך כך יצא. בתחילת דרכו טען ברק שהוא בונה את מה שאנו מכירים כ"אקטיביזם שיפוטי" על בסיס תמיכת העם - כלומר, העם באמצעות נבחרי הציבור בכנסת נתן לו את הסמכות לפסול חוקים, בהסתמך על חוקי יסוד שחוקקו נבחרי הציבור. כך הצליח ברק בדרך מתוחכמת - תוך שהוא שומר על עמימות מסוימת - לקדם את משנתו המשפטית. היו אחדים שהבינו והתריעו, אך קולם אז לא נשמע, וברק ניווט באלגנטיות את הספינה שהוא עצמו השיק, וחמק מהסערות. כך, למשל, ב־1994, בזמן כהונת רבין, נוסף סעיף פסקת ההתגברות ל"חוק יסוד: חופש העיסוק", כדי לפתור פלונטר פוליטי עבור ש"ס. ברק ידע, ואישר.
אצל חיות המצב הוא אחר, כך גם לדעת חברים בקואליציה הנוכחית שרואים בה פחות אשת שיח מברק. הרי יכלה למשל לאפשר את המינוי של דרעי בתחילת כהונת הממשלה הזו, ולפתור פלונטר פוליטי רציני. בנוסף, לא רק שהיא אינה מסתמכת על חוקי יסוד כדי לפסול חוקים שחוקקה הכנסת, היא אף הרחיבה את היריעה ואת היכולת לפסול חוקי יסוד אם אלו אינם עומדים בסטנדרטים של חוק יסוד (בג"ץ שפיר). במקביל, היא לא התנגדה לעמדה החדשה שנישאת על נס בחודשים האחרונים, שלפיה חוקי יסוד אינם חוקים בעלי מעמד מיוחד. וכאילו לא היה די בזה, היא החליטה לכנס הרכב של 15 שופטים לדיון על חוק הנבצרות, כדי להבהיר לציבור שאם הוא חשב שזה פוליטי - הוא צדק.
אך לא מדובר רק במה שקורה בין כותלי אולם המשפט. תחילה הייתה זו ההחלטה של חיות לנאום לאחר הצגת הרפורמה של לוין ולצאת במפורש נגדה. החלטה מושכלת ואסטרטגית יותר הייתה להנמיך את הלהבות ולשדר עמימות ואובייקטיביות. כך נוצר מצב שחבר כנסת חדש יחסית כמו רוטמן הצליח להביך את מוסד העליון, רק בזכות אותו נאום שנשאה חיות - ולהשתמש בו נגדה בעזרת סעיף "ניגוד עניינים".
מבלי להתכוון, ומתוך כוונה להגן על משפחתה וביתה, חיות חשפה את הקלפים שברק השאיר עמומים. בעוד שברק תמיד חזר לעם כמעניק הכוח לשופטים, חיות חזרה לכוח של השופטים מתוקף היותם שופטים. נתניהו, אם יפסיד בדיון על הנבצרות, יוכל עדיין לעמוד שוב לבחירת העם - אבל את מורשת ברק, שאנו עדים לתחילת סופה, אף אחד לא יוכל לשקם.
