אנו עדים לאחרונה להתגברות בהתקפות של פוליטיקאים ואישי ציבור כנגד ראשי מערכת הביטחון, בזמן שראשי הקואליציה וראש הממשלה בראשם לא עושים מספיק כדי להפסיק זאת, ומסתפקים לכל היותר בגינויים רפים. נדמה לי שלא היה תקדים שכזה.
ההתקפות מקושרות לאירועים מבצעיים שבהם אנשי מערכות הביטחון אינם פועלים לכאורה בהתאם למדיניות הממשלה. לא חסרות דוגמאות: נגד אלוף פיקוד המרכז במתן גיבוי למחבלים; האשמת הקצונה הבכירה בצה"ל שהיא מייצגת שלטון סתרים של השמאל; האשמת ראש השב"כ שהוא עוקב אחרי פוליטיקאים או מגביל את תנועתם; גיבוי לשוטרים או לחיילים שנחקרים בחשד שפעלו בניגוד לפקודות. מדובר במקרים קיצוניים שבהם נבחרי ציבור מנסים להסית את מערכת הביטחון להפעיל כוח בלתי סביר – עד כדי מעבר על הנורמות, הנהלים והיושרה המקצועית.
לעיתים נדמה כי מהות ההתקפות על ראשי מערכת הביטחון נועדה לדרבן באופן שיטתי את הדרגים הכפופים להם לפעול בניגוד לפקודות ולנהלים של הארגונים. כלומר, בעת שגורמים קיצוניים תוקפים את הבכירים שהם מונעים מאינטרסים פוליטיים וחותרים תחת הממשלה, הרי שבפועל הם פונים למשרתים בארגונים ומנסים לדרבן את אלה שלכאורה תומכים בהם פוליטית לפעול מחוץ לגבולות המשמעת הארגונית.
אך עידוד הפעלת כוח מופרז בהתאם לצורכי הממשלה אינו הסיבה היחידה למתקפות על ראשי מערכת הביטחון. אנו מתקרבים למועד שבו יצטרכו ראשי המערכת להכריע כיצד לפעול אם חלילה יתממש המשבר החוקתי במלוא עוצמתו. בקרוב נדע איך יפסוק בג"ץ בשלוש סוגיות מטלטלות: סירוב שר המשפטים לכנס את הוועדה לבחירת שופטים, חוקיות ביטול עילת הסבירות והסמכות להכריז על נבצרות ראש ממשלה. אם בג"ץ יפסוק כנגד הממשלה או הכנסת, יצטרך ראש הממשלה להחליט אם הוא מנחה על ציות לבג"ץ או מאפשר את מימוש הקולות הקוראים להתנגשות בין הרשויות.
ברור לי שיש החושבים שאם בג"ץ יתערב הרי שהוא־הוא זה שאחראי למשבר החוקתי. אך בבחינת הכללים של המערכת הישראלית, הנורמות והתקדימים - המציאות היא אחרת. לבג"ץ יש סמכות לדון בפרוצדורות של חקיקה ולהתריע כאשר יש התנגשות מהותית בין חוקים. הטענה שאסור לו לדון בחוקי יסוד חלשה מאוד, לאור העובדה שהכנסת אישרה תיקונים פרסונליים במהותם לחוקי יסוד ללא הסכמה רחבה, תחת ביקורת ציבורית חסרת תקדים, ומצפה כעת להגנה מפני ביקורת משפטית. כך או כך, התנגשות בין הרשויות תדרוש מראשי מערכת הביטחון להחליט אם לציית לראש הממשלה והשרים, בעת שאלה מסרבים באופן חסר תקדים לציית לפסיקת בג"ץ.
מעולם לא חווינו אירוע שבו שלוש הרשויות לא מצאו דרך ליישב את המחלוקות ביניהן ללא שבירת כלים. בעבר בכל פעם רשות אחרת הבינה שעליה להרכין ראש כדי לאפשר את הסדר הדמוקרטי. אנו מתקרבים לנקודה שבה הרשויות עשויות לא לעשות זאת. משום שהסיבה לכך היא ניסיון לשנות את הסדר הקיים באופן חד־צדדי וללא הסכמות רחבות, הממשלה היא זו שחייבת לעצור. ראש הממשלה נושא באחריות עליונה לכל משבר ועליו לפעול לפתור אותו ללא גלישה לאלימות.
גורמים קיצוניים בקואליציה מנסים להרתיע את ראשי מערכת הביטחון מנקיטת העמדה הברורה של ציות לבג"ץ. חמור מכך, הם מנסים לייצר אווירה שבה דרגים הכפופים לראשי המערכת יחושו לגיטימציה לפעול בניגוד לפקודות, לשבור את השורות ולמרוד במפקדיהם. זהו מסר חמור, וראוי לצפות מראשי הקואליציה ומראש הממשלה לעצור זאת במתן גיבוי מלא לראשי המערכת באופן אקטיבי ושוטף.
כרטיס הביקור של ראשי המערכת הוא הממלכתיות. רוב העם מחזק את ידיכם ומאמין בחשיבות המקצועיות נטולת הפניות של הארגונים שאתם עומדים בראשם. חזקו ואמצו למול המים הסוערים שלפניכם, המשיכו להנהיג את פקודיכם בעוז ובתבונה.
