במארס 2002, בהיותי שר התחבורה בממשלתו של אריק שרון, החלטתי לסלול מחדש את קו הרכבת מחיפה לבית־שאן. החלטתי והתנעתי את הביצוע. לנגד עיניי לא עמד אז רק הצורך לחבר את הפריפריה למרכז. ראיתי בעיני רוחי את קו הרכבת חוצה את הירדן מזרחה ומתחבר למדינות המפרץ. אמרתי אז בפומבי את שרבים ראו ודאי כדבר הזוי, כי יום אחד נמל חיפה יהיה המוצא האטלנטי של עיראק שאחרי סדאם חוסיין. אכן, אחרי שנה נפל שלטונו של סדאם חוסיין, אבל רק השבוע הצהיר הנשיא ביידן על המיזם השאפתני לחבר במסילות את נמלי המפרץ הערבי לים התיכון דרך ירדן וישראל. בשנה האחרונה, בפורומים בינלאומיים שונים, עשיתי עם צוות של שלושה ישראלים נפשות לגשר היבשתי בין המפרץ לים התיכון.
לגשר היבשתי יש מספר משמעויות מדיניות מעבר לאלו המסחריות־כלכליות. הראשונה שבהן היא חיזוקה הכלכלי של ירדן הנאבקת בקשיים רבים. הגשר היבשתי יעשה לירדן את אשר עשתה תעלת סואץ למצרים. ירדן תקבל לא רק מקור הכנסה נכבד אלא גם מעמד ייחודי בכלכלה האזורית.
כאשר תתחבר המסילה למפרק שבצפון ירדן, תיפתח בפני עיראק האפשרות לייבא ולייצא ביתר קלות לנמלי הים התיכון. יקל עליה להשתחרר מהתלות הכלכלית באיראן.
בתוספת של כ־20 קילומטרים של מסילה ניתן יהיה לחבר למערכת המסילתית את ג'נין שבצפון הגדה המערבית. הכלכלה הפלסטינאית תהיה נשכרת מהשער שייפתח לה לנמל חיפה ולמזרח. תהיינה לחיבור זה השלכות ביטחוניות חיוביות. במקום שבו יש פרנסה ועסקים פוחת התמריץ לצעירים לעסוק בטרור. כך מלמד ניסיוננו.
מה עוד צריך להיעשות כדי שהגשר היבשתי בין מזרח האזור למערבו יפעל כהלכה? מרביתן של המסילות החיוניות באמירויות ובסעודיה כבר קיימות. איחוד האמירויות מעבד כעת שילוב של מסילותיו עם רשת הרכבות העומאנית ונמליה. הבעיה העיקרית היא הרחבת רשת הרכבות הירדנית וחיבורה למפרק שבצפון הממלכה. מפרק בערבית פירושה צומת. ואכן, עיירה זו היא צומת דרכים חשוב מזרחה לעיראק, דרומה לעמאן, צפונה לסוריה ומערבה לעמק הירדן ולישראל. האתגר ההנדסי בחיבור ירדן מערבה, למסילה מבית־שאן לחיפה, הוא הצורך להתגבר על הפרשי הגובה בין הירדן ובין שתי גדותיו, המערבית והמזרחית. אבל לבעיות הנדסיות יש פתרונות הנדסיים. אחד הרעיונות המוצעים היא הקמת רכבת חד־פסית (מונורייל) באורך של תשעה קילומטר בין נקודת קצה באזור חמדיה לבין נקודת קצה בצד הירדני. מנקודה זו ייסלל קו הרכבת מצידה הירדני של בקעת הירדן צפונה, לאירביד ומפרק.
אך צעד משמעותי נוסף צריך להיעשות בצד הישראלי. קו הרכבת חיפה-בית־שאן הקיים אינו מסוגל לעמוד במשקל ובגודל של המכולות מהמפרץ. יהיה צורך לשדרגו ואולי אף להכפילו.
בהנחה שמדינת ישראל תרצה בקיומו של הגשר היבשתי לנמליה, יהיה עליה לתעדף את ההוצאות הדרושות להקמתו ותפעולו. זהו מיזם אסטרטגי שלמימושו נחוץ לא רק מימון הולם אלא גם חזון אסטרטגי של שלום אזורי.
הכותב שירת כשר התחבורה, כשר הבריאות וכסגן שר הביטחון בממשלות ישראל
