מתח שיא בטהרן. מחר יצוין יום השנה למותה של מהסא אמיני, הצעירה שעונתה על ידי משטרת המוסר באיראן, כיוון שלבשה את החיג'אב "ברישול", אירוע שהצית גל מהומות וזעם ציבורי אדיר. כעת מנסות הרשויות למנוע התלקחות נוספת.
אביה של אמיני, אמג'ד, זומן כבר ארבע פעמים לחקירה בשבועיים האחרונים, והתבקש להתנער ממסרים שלפיהם המשפחה מתכוונת לעלות לקבר בתו. לפי ארגון זכויות אדם כורדי, הובהר לו כי אם יתנהל מחר אירוע זיכרון מטעם המשפחה, יעצרו הרשויות בני משפחה נוספים. דודה של אמיני כבר נעצר והואשם ב"ניהול מסע השמצות" וב"התגייסות לשיתופי פעולה עם מדינות זרות, בראשן ארצות־הברית".
עדיין לא ברור אם בשבת הקרובה יצליחו אלפי צעירים באיראן לעלות לקברה של אמיני בעיר סקז הכורדית, בצפון איראן. לפי שעה שורר שקט מתוח ברחובות המדינה. זאת אחרי שהשלטונות דאגו לשלוח מסרים אישיים ברשתות החברתיות לאלפי סטודנטים באוניברסיטאות הגדולות ברחבי איראן, ובמקביל ערכו "ביקורי בית" אצל מאות הורים, להזהיר אותם ש"ילדיהם הסוררים" עלולים להיעצר לתקופת זמן בלתי מוגבלת, אם ייצאו להפגין ברחובות או מול משרדי הממשלה.
בראיון טלוויזיה איים השבוע הנשיא, אברהים ראיסי, על מי שיעז למחות. "אלו שמתכוונים לנצל לרעה את שמה של מהסא אמיני, ולהפוך לסוכנים זרים - אנו יודעים מה יקרה להם. רשויות הביטחון והמודיעין שלנו מנטרות את כל מי שמתכוונים לרדת לרחוב בימים הקרובים וליצור בעיות". גורם אחר בממשל אמר כי כי לממשל האיראני "תהיה אפס סבלנות" לפעולות של "חוסר יציבות".
גם שתי חברותיה העיתונאיות של מהסא אמיני, שהיו הראשונות לחשוף את מותה בבית החולים, נעצרו, מחשש שהן עלולות להצית את אש המרד ברחובות איראן. לפחות 80 צעירים נוספים הועברו לתחנות מעצר, מחשש שינהיגו תהלוכות מחאה, ומצלמות הושתלו ברחובות הערים הגדולות, לתעד את מחוללי ניסיונות ההמרדה, אם יהיו כאלה. כצעד מנע, גם האינטרנט כמעט לא פועל, ואלפי חיילים ושוטרים וכוח עזר, מפוזרים בהמוניהם ברחובות הערים הגדולות.
אמיני הגיעה בספטמבר שעבר לביקור בטהרן עם אחיה, כשהובלה לבית המעצר כדי לעבור "שיעור תדרוך" תוך הבטחה לאחיה שתשוב שעה לאחר מכן. במקום זאת, היא פונתה לבית החולים ומתה אחרי יומיים של תרדמת. ההפגנות לאחר מותה נמשכו במשך שבועות ארוכים והובילו לפעולות דיכוי רבות ולמעצרים.
"לפי שעה", כתבה לי אתמול סטודנטית באחת האוניברסיטאות הגדולות, "אין תוכניות לצאת להפגנה. כולנו חוששים שהשלטון בפאניקה ועלול להתנקם בנו באכזריות. לעולם הגדול אין, לצערנו, גישה ישירה לאיראן, וארצות־הברית מתנהלת כמי שבגדה בצעירים שלנו או מעדיפה להתעלם מהם".
