הערב כשנתאסף בשולחן החג, זה לא יהיה ניחוש פרוע לקבוע שהשיחות ייסובו סביב מה שחווינו בשנה שחלפה וסביב התקוות שבשנה הקרובה נצא לדרך חדשה. אחרת. כל אחד וכל אחת עם חלומותיהם. ברמה הלאומית, הפער בין החלומות האלה אולי גדול מתמיד.
תקחו למשל את ממשלת הימין על מלא שבסביבתו של נתניהו מניחים שרק "נס" יסייע לה להתקיים בשנה הנכנסת בזמן שיותר ממחצית מהישראלים מקווים לנס הפוך שישלח הביתה את הממשלה שגרמה להם להציף את הרחובות במחאה בלתי פוסקת.
גם בתוך הקואליציה, כל אחד תר אחרי הנס הפרטי שלו. וכמו שנוכחנו בימים האחרונים, זה לא תמיד הולך ביחד. סמוטריץ' ובן גביר הולמים ובועטים בקירות המבנה שהם אמורים להגן עליו בתגובה על הידיעות שנתניהו אישר להעביר לפלסטינים כלי רכב ממוגנים שיאפשרו להם למנוע פיגועי טרור. נתניהו, שבכלל נושא עיניים לוושינגטון, אמר תחילה שלא שמע על כך והנחה את המל"ל לבדוק שמא האישורים ניתנו על ידי הממשלה הקודמת. אבל, מה לעשות, כשמעל מרחפת הנסיעה המיוחלת, ראש הממשלה עצמו הוא זה שנענה לדרישה של האמריקאים לנקוט בצעדים שנועדו לחזק את הרשות הפלשתינית. התוצאות, כבר בשטח: סמוטריץ' "רתח מזעם", כך הוא דיווח, ובן גביר צייץ שלא יהיה מחויב עוד למשמעת של הקואליציה, כך שנתניהו עוד ייאלץ להמתין לנס.
פלא אחר שכן חווינו בימים האחרונים, התרחש באולם הצפוף ברחוב שערי המשפט בירושלים שבלטה בו במיוחד קיומה של מערכת מפוארת שעומדת עתה תחת סכנת החרבה. לא ניתן לנחש מה יהיה פסק הדין ש־15 שופטי העליון יחתמו עליו. גם אין טעם לנחש. אבל, לעניות דעתי, לאף הכרעה לא תהיה שום משמעות אסונית.
באחד מראשי השנה הקודמים קניתי לרחלה רעייתי ז"ל את ספר השירים "מים רבים" של דליה רביקוביץ. השיר "תקופות השנה" מתאר את עונות השנה, הרגעים, הימים והחודשים.
"הָרוּחַ נוֹשֶׁבֶת בַּחֲרִיגִים, וְרֵיחוֹת בְּשָׂמִים נְפוֹגִים, וְחוֹלְפִים מוֹעֲדִים וְחַגִּים. אוֹבֵד הָאִילָן בַּקָּרָה אֶת עָלָיו, וְעָנָן מְצַמֵּחַ שְׂעָרוֹ וְתַלְתַּלָּיו... קַיִץ וָחֹרֶף, אָבִיב וּסְתָו, מֵי נְהָרוֹת וְהַיָּם הָרָחָב.. סוֹבְבִים וְהוֹלְכִים בְּגַלְגַּל הַשָּׁנָה, שָׁטִים וְעוֹבְרִים בִּתְקוּפוֹת הַשָּׁנָה וְאַתָּה עִמָּהֶם בִּתְקוּפוֹת הַשָּׁנָה". הכל עובר.
זה נכון ברמה הלאומית - וגם ברמה הפרטית, ואני מקווה שכולנו נזכור את זה היום בערב בקרב היקרים לנו ונצליח להתנתק לרגע מהמתרחש בחוץ.
תזכרו, כפי שכתבה אגי משעול: "החיים קצרים גם כשהם ארוכים". שתהא שנה טובה, ושכפי שייעץ לי אבי המנוח ־ "תמיד תהיו גדולים בדברים הקטנים".