אנחנו עומדים רגע לפני ראש השנה, היום שבו מבקשים על העתיד של כל מה שחשוב לנו. חז"ל מסבירים כי בראש השנה נגזרים על האדם כיצד ייראו חייו במהלך כל 12 החודשים הקרובים - דברים גדולים כמו דברים קטנים.
בתורת החסידות מובא משל על מלך שפעם יצא מהארמון וטעה בדרכו. בחוסר זהירות נכנס לעובי היער ולא הצליח להיחלץ משם. במשך שעות הוא רץ מכאן לשם ובחזרה, עד שזיהה מרחוק צריף קטן. הדלת נפתחה בידי אדם מסביר פנים, אשר מבלי לשאול שאלות מיותרות הגיש ארוחה חמה והציע מיטה לאורח. בבוקר, המלך לחץ את ידו של המארח, גילה לו את זהותו האמיתית והכריז כי לעולם לא ישכח את החסד הזה.
חלפו השנים, ואותו מארח, איש היער, עבר חטא חמור כלפי השלטונות ודינו נחתם למוות. רגע לפני שהובל אל הגרדום, פנה האיש אל המלך בבקשה אחרונה: 'שהמלך ילבש את הבגדים שלבש באותו לילה גורלי, אז, כשנכנסת לביתי'. היות והייתה זו בקשה אחרונה של נידון למוות, המלך נעתר לה. הוא לבש את הבגדים הישנים, וברגע אחד, במעין דז'ה-וו חזר אל אותו לילה, והיערן מיד זכה לחנינה.
כמו אותו יערן, גם אנחנו בראש השנה עוטים על עצמנו את התפאורה שתזכיר לאלוקים למה בכלל בחר בנו מלכתחילה. טובלים תפוח בדבש, אוכלים גרגירי רימון ושומעים את קולות השופר הנשמעות כיבבות של תינוק הזקוק לדבר מה. ואבא ואמא – הם תמיד שומעים.
