משחקי סיאול 1988 מוטבעים בתודעה הבינלאומית בזכות פרשת הסמים של בן ג'ונסון, אבל בישראל אפשר בהחלט לקרוא לזה אולימפיאדת יום הכיפורים. בגלל אלה שלא התחרו ביום הקדוש ואלה שדווקא כן. ישראל שלחה לאולימפיאדת סיאול משלחת בת 19 ספורטאים בלבד, הקטנה ביותר מאז מינכן 1972, גם כיוון שחלק מהתחרויות התקיימו ביום כיפור. הבעיה הייתה ידועה מראש לוועד האולימפי בישראל, והסייפת לידיה חטואל־צוקרמן לא נסעה בעקבות זאת למשחקים. המתאגרף יהודה בן־חיים היה אמור להתחרות ביום הכיפורים נגד מחג'וב מג'יר ממרוקו ובנה על כך שיריבו לא יתייצב לשקילה יום קודם לכן מסיבות פוליטיות והוא יקבל ניצחון טכני. אלא שהמרוקאי הופיע לשקילה וקיבל בעצמו ניצחון טכני לאחר שבן־חיים לא הגיע לקרב. המתעמלת רויטל שרון ביקשה להתחרות אחרי צאת החג, אבל באותו היום נודע לה כי שובצה לסשן הבוקר בניגוד להבטחות, ומשום שלא הופיעה קיבלה ציון 0. רק לאחר איום בפרישה של ישראל, המארגנים איפשרו לה בסופו של דבר להתחרות בערב.
והיה גם סיפור השייטים, או יותר נכון סיפורי השייטים, שהסעירו את המדינה, לא פחות מזה. מצד אחד יואל סלע ואלדד אמיר, שהתחרו בדגם ההולנדי המעופף, לא השתתפו בשיוט השני מתוך שבעה משום שחל ביום הכיפורים, ובעקבות זאת קטנו סיכוייהם לזכות במדליה אולימפית ראשונה בתולדות הספורט הישראלי. לעומתם, האחים רן ודן טורטן שהתחרו בדגם 470 השתתפו בשיוט ביום כיפור בניגוד להוראות ראשי המשלחת, והם נשלחו הביתה במהלך האולימפיאדה. הטורטנים טענו שהם יצאו לים רק כדי להתאמן, אבל בפרסומים הרשמיים הופיע כי השניים התחרו ואף סיימו במקום התשיעי. מאוחר יותר תוקנה הידיעה וליד שמותיהם של השניים צוין DNF (לא סיימו), אבל עיתונאים זרים סיפרו כי הם התחרו ופרשו מעט לפני קו הסיום. בכל מקרה, הפרשה עשתה גלים, ולא רק באתר התחרות בפוסאן.
מנהל המשלחת הישראלית אורי אפק אמר לשליח "ידיעות אחרונות" למשחקים, רפאל נאה ז"ל: "ספורטאי ישראל קיבלו הוראות מפורשות, שלא לערוך ביום הכיפורים שום פעילות ספורטיבית בפרהסיה. שני השייטים קיימו אימון. אנחנו שולחים אדם מיוחד לפוסאן לבדוק את המקרה ובהתאם למימצאיו נחליט. המקרה עצמו חמור". יו"ר המשלחת יצחק אופק הוסיף: "אם יתברר שהאחים טורטן התחרו אתמול, הם עלולים להישלח הביתה. אין דרך אחרת". מזכ"ל ההתאחדות לספורט שמואל ללקין היה נחוש יותר: "השייטים לא היו צריכים לצאת לים. ברגע שהדבר נודע, היה צריך להעלותם על המטוס הראשון ולהחזירם הביתה". גם הפוליטיקאים בארץ נכנסו לאירוע, הפרשה הגיעה לשולחן הדיונים בממשלה וראשי המדינה פסקו כי "הספורטאים שמשתתפים במשחקים האולימפיים מייצגים את מדינת ישראל ואינם אנשים פרטיים, ולפיכך כל חריגה מהוראות הוועד האולימפי הישראלי היא עבירה משמעתית חמורה". שר החינוך והתרבות יצחק נבון אמר: "זו קהות חושים וחוסר משמעת".
והיו גם סלע ואמיר, שלא יצאו לים. אמיר סיפר לימים: "ידענו מראש שלא נתחרה ביום הכיפורים, שהיה למעשה יום התחרויות השני שלנו. כספורטאי, זה כמו להתחרות כשיד אחת קשורה מאחור, כי פשוט לא קיבלנו את אותם התנאים, אבל יש ערכים חשובים יותר מתחרות. בדיעבד, ביום הזה דווקא היו התנאים הטובים ביותר עבורנו, כך שאם היינו מסיימים בין ששת המובילים היינו יכולים לזכות במדליית הזהב אפילו". אי־ההתייצבות הורידה את הצמד הישראלי למקום ה־15, ובין היתר הקדים אותם זוג מברזיל, כולל אלן אדלר היהודי, שאמר במהלך האימונים בפוסאן לסלע ואמיר: ''אני סומך עליכם שתצומו במקומי".
סוף דבר. סלע ואמיר זכו לתהילה והוזמנו לשאת את דגל ישראל בטקס הפתיחה של אולימפיאדת ברצלונה 1992, ואמיר עשה זאת והוביל את המשלחת הישראלית הראשונה שחזרה הביתה עם מדליה – ואפילו שתיים. והטורטנים? ועדת בדיקה שהקימה ההתאחדות לספורט קבעה כי האחים השתתפו בשיוט והם הושעו לחמש שנים. אלא שהשניים יצאו למסע לטיהור שמם ובית המשפט העליון ביטל את העונש ב־1991. בכל מקרה, לספורט הם לא חזרו.
