בשבת שלפני החג יצאנו עם המשפחה של בודהה לקיבוץ ארז שבעוטף עזה, למפגש הגדול של כל בני הדודים מבולגריה. רבים מהם התראו בפעם הראשונה (אני למשל גיליתי שמי שהיה מנהל משמרת שלי לפני 15 שנה, הוא למעשה בן דוד שני שלי, מנישואים!). ארבעה אחים עלו ארצה מבולגריה והנה צאצאיהם נפגשים סוף־סוף, מכירים זה את זה.
בתוכנית: הקרנת הסרט "מחוץ להישג ידו של היטלר", על פי ספרו של פרופ' מיכאל בר־זוהר "הרכבות יצאו ריקות". סרט על המאבק האזרחי במלחמת העולם השנייה בבולגריה. לא הרבה אנשים מודעים להיסטוריה של מי שהייתה חלק ממה שנקרא מדינות הציר, כלומר שיתפה פעולה עם גרמניה הנאצית. לצבא בולגריה יש כמה סיפורים מחרידים על גירוש יהודי יוון ומקדוניה, אבל יהדות בולגריה הצליחה להינצל בזכות מאבק אזרחי.
מוזר לדבר על מאבק אזרחי עכשיו, כשכולנו נמצאים בעיצומו של מאבק אזרחי משלנו. אבל העם הבולגרי לא התחבר לשנאה ליהודים, ה"ערכים" הנאציים לא הצליחו לחדור אליו, לא השתלבו בו בצורה טבעית. עבור בולגרים רבים, היהודים היו פשוט חלק מהעם, שכנים קרובים שהם אהבו. ולמרות שהמשטר כבר התחיל לכנס את היהודים לקראת גירוש, הבישוף ואזרחים רבים הצטרפו לנקודות האיסוף ולא איפשרו לקחת אותם משם.
בזכות מאבק אזרחי, כלומר בזכות חוסר שיתוף פעולה של העם הבולגרי, הוחלט לפזר את היהודים בכפרים בהרים. כי בסוף, עם שלא מוכן להישלט, לא ייתן שישלטו בו.
כולנו מצייתים, כולנו נשמעים לחוקים. זה מתחיל בלנהוג בצד ימין, ונגמר בלא לרכוב על סוס באיילון. החוק הוא הבסיס של חברה שבוחרת לחיות יחד. הנה, אנחנו נוסעים עם חברים ליוון לגור בבית אחד. המוסכמה החברתית היא שכל אחד יעשה מאמץ לא להפריע ולהשתתף בנטל הניקיון והתחזוקה, בישול הארוחות, שטיפת הכלים והקניות (לפחות ככה אני מקווה). והנה, בתחילת תשפ"ד אנחנו נמצאים לא על שברי שברירים, אלא כבר צפים על שברים בכעס ומביטים איש על רעותה מבעד לתהום הפעורה.
האם התהום פעורה? לא בטוח, אבל הערכים המונצחים של הפרד ומשול ובעיקר הפרד, נספגים טוב מאוד באדמה הפורייה והנפיצה שלנו. אם המפגינים הם אש"ף ואיראן וההומואים הם דאעש וחיזבאללה, אם כל מי שחושב אחרת מסומן כאויב מר של ישראל, אז מה מצפים שיקרה?
בבולגריה הרכבות יצאו ריקות מסיבה אחת ויחידה, כי העם לא הסכים. במחזה "כתר בראש" אומר השחקן שמשחק את המלך (אז זה היה יוסי בנאי ז"ל): רק אם יתייחסו אליי כמלך ‑ אוכל לשחק מלך, מלך הוא מי שמתנהגים אליו כמלך ולא מי שמוכתר בפועל.
אז שנה טובה ומאבק מועיל. כי החופש הוא בראש ובלב ובנשמה. ובכל שנה צריך אדם לראות את עצמו כמי שיצא ממצרים כדי שנזכור שהעבדות והחופש הם עניין של החלטה.
