זיהוי פנים מבוסס מצלמות חכמות הוא אחד הנושאים הנפיצים ביותר בסביבה הטכנולוגית כיום, ותזכיר החוק שמאפשר הקמת מערכת מעקב המונים, לא רק לצורכי חקירת פשיעה אלא לצורכי חיזוי פשיעה ומעקב אחר אנשים במקומות ציבוריים – הוא תזכיר רע.
תזכיר החוק הופך את עבודת המשטרה – זאת שאמורה לטפל בחשוד ספציפי ובסביבתו, באמצעות צווי בית משפט – לעבודת השב"כ ורשויות ביון. איך תרגישו כשתצאו לקניות, או לקבל חבילה בדואר ובקרן הרחוב יעמוד טנק? האם תסתפקו באמירה הכללית שזה כדי "להילחם בפשיעה"? לא נעים לחיות בעולם שבו המשטרה עוקבת אחרינו כל הזמן, גם אם אין לנו מה להסתיר. חשוב לזכור שמערכות חכמות לזיהוי פנים אינן נעצרות בידיעה מי היה, היכן ומתי, אלא מסוגלות לנתח מצבי רוח, נטייה מינית וגם מוצא אתני, מה שמעניק למשטרה גישה למידע רגיש ביותר. המערכות האלה גם נוטות לטעות, בייחוד כשמדובר בהבחנה בין אנשים בעלי צבע עור פנים כהה, מה שבוודאות יגרום לזיהוי שגוי ולאכיפה לא מוצדקת כלפי קבוצות אוכלוסייה שונות. בהתאם לתזכיר, הפעלת המצלמות החכמות תהיה בסמכות רחבה ובלעדית של המשטרה, ללא פיקוח בית משפט. כולנו ראינו כיצד התנהל השימוש במערכת כמו "פגסוס".
המגמה בעולם המערבי היום היא לאסור על שימוש במערכות זיהוי פנים. חוק הבינה המלאכותית החדש של האיחוד האירופי אוסר על כך באופן גורף. כולנו רוצים לחיות בביטחון ולטפל בפשיעה. אבל מתן כוח רב מדי למשטרה יפתח פתח לטעויות קשות באכיפה ויחזור אלינו כבומרנג. ד"ר תהילה שוורץ אלטשולר היא מומחית למשפט וטכנולוגיה במכון הישראלי לדמוקרטיה
