באופן מפתיע זימנה השנה הנכנסת מפגש רצונות בין המשטרה לממשלה, בדמותה של הצעת החוק שמבקשת להסדיר הצבה של מערכות צילום ביומטריות במרחב הציבורי ושימוש בהן על ידי משטרת ישראל.
לוין, בן גביר ושבתאי מבקשים לאפשר למשטרה להתחקות אחר זהותם ומיקומם של חשודים בביצוע עבירות, לצורך גילוי עבירות ומניעתן, והגנה על שלום הציבור.
השימוש במערכות צילום ביומטריות במרחב הציבורי שנוי במחלוקת במדינות המערב. במדינות המזרח הטכנולוגיה מוכרת ונוכחת, המחלוקת פחות. משטרת ישראל משוועת ליתרון טכנולוגי במאבקה בארגוני הפשיעה ובפשיעה המאורגנת, יתרון שיאפשר לה לפצות על הירידה הכוללת בכוח האדם המקצועי, הירידה באיכות רכזי המודיעין והחוקרים, שחיקתה האיטית של הטכנולוגיה הסיגינטית ואובדן השימוש ברוגלות בעקבות הביקורת הציבורית.
אכן, זיהוי פנים ביומטרי מסייע בחשיפת עבירות ובמניעתן. בדומה לאמצעי זיהוי מדעיים בזירה הפלילית כמו טביעות אצבע, דנ"א, חתימות קול - לפנים האנושיות טביעה ייחודית, המאפשרת לרשויות האכיפה להתחקות אחר מבצעי עבירות, קודם לביצוען ולאחר ביצוען. פריסתן של מצלמות זיהוי פנים עשויה להרחיק עבריינים ולהקשות על ביצוע עבירות.
במציאות אוטופית, שבה למשטרת ישראל עומדת מנהיגות ראויה, אמון הציבור בה מרקיע שחקים, מנגנוני האישור והפיקוח יעילים והשקיפות היא אבן יסוד - השימוש בזיהוי פנים ביומטרי היה מתקבל בברכה ומצטרף לשורה של אמצעים יעילים למלחמה בפשיעה. במציאות הדיסטופית שבה אנחנו חיים, מתקבלת היוזמה הממשלתית בחשש. הטכנולוגיה ראויה ומבורכת, ההנהגה פחות.
תת־ניצב (דימוס) ערן קמין, לשעבר ראש חטיבת החקירות, וראש היחידה הארצית לחקירות הונאה
