אפילו בקנה המידה הישראלי הידוע של יציאה מפרופורציות, היחס שמקבל בכל שנה נאום ראש הממשלה באו"ם הוא משהו מיוחד. שידור ישיר בפריים־טיים, רייטינג שיא, ניתוח של כל מחיאת כף. בפועל מדובר, כמעט תמיד, בנאומים בפני מליאה חצי ריקה, שמייצרים מעט מאוד עניין תקשורתי אמריקאי, ומחיאות הכפיים שבמכשירי הטלוויזיה בבית ונשמעות כמו יציע במשחק של הנבחרת מגיעות מכמה עשרות אנשי המשלחת הישראלית.
בנימין נתניהו, ייאמר לזכות כישורי יחסי הציבור והאנגלית החלקלקה שלו, הצליח כמעט בכל שנה שבה הופיע באו"ם להפוך את האירוע המשני הזה לחצי סלע קיומנו. לא השנה. השנה הוא אפילו לא ניסה. נתניהו הגיע לארצות־הברית ביום שני, כשהעצרת עדיין בשיאה, אבל הוא לוקח את הזמן שלו. לא עוד מאבקים לשיבוץ הנאום ב־8 בערב שעון ישראל, אלא סתם נאום ביום שישי אחר הצהריים שלפני יום כיפור, אחרי שגם מעט המנהיגים הבכירים שהגיעו לעצרת השנה כבר יעזבו.
אולי זו הבנה קצת מאוחרת שההצגה השנתית הזו מיותרת, אבל סביר יותר להניח שזו העדפה להישאר כמה שיותר בתוך הבועה הנינוחה של נסיעה יקרה לארצות־הברית. טיסות נעימות, פגישות בבתי מלון, צילומים מחויכים עם כמה מנהיגים חשובים, נאום מול מליאה כמעט ריקה, וכמה שפחות מפגשי פנים אל פנים עם ההפגנות הישראליות מצד אחד, והקרירות העולמית מצד שני.
כי הרי אם הנאום באו"ם היה חשוב השנה לנתניהו כמו בעבר, הוא לא היה מתחיל את השבוע בנסיעה עד לחוף המערבי כדי לשבת במכונית טסלה, ולנהל שיחה ידידותית עם מפיץ האנטישמיות המשמעותי ביותר בעולם כיום. אילון מאסק מעביר את ימיו בטוויטר בציוצים על מזימה גלובלית להרס הציווילזציה שמוביל ג'ורג' סורוס, ומנהל דיונים עם כמה מהניאו־נאצים המוכרים ביותר בארצות־הברית, שאת רובם הוא עצמו החזיר לפלטפורמה. פגישה מלבינה עם ראש ממשלת ישראל זה בדיוק מה שהוא היה צריך, ונתניהו העניק לו את זה תמורת שום דבר. לפחות לא שום דבר שיעזור לישראל. הפגישה הזו אפילו לא נתנה הרבה לנתניהו עצמו, חוץ מהזדמנות לנסות שוב להוציא את עצמו בחו"ל מכל האירוע הזה שקורה בארץ, בלי שום קשר אליו, מסתבר.
כל הדיונים בשנה החולפת סביב השאלה "האם נתניהו שולט או נשלט, גורר או נגרר" הם עלבון לראש הממשלה. הוא לא נשלט ולא נגרר, ולוח הזמנים המוזר־בואכה־גרוטסקי של השבוע בארצות־הברית מבהיר זאת היטב. נתניהו יודע ומבין שלמעט אנשים בניו־יורק יש השבוע סבלנות לשמוע שוב את נאום ההייטק ניישן ועגבניות השרי, בוודאי לא אחרי שביום ראשון ראתה ארצות־הברית כתבה באמת יוצאת דופן בתוכנית "60 דקות", ש־20 שניות ממנה תיארו את ממשלת ישראל כך: "השר לביטחון לאומי הורשע כמה פעמים, כולל בתמיכה בטרור נגד ערבים; שר האוצר מגדיר את עצמו 'פאשיסט הומופוב', ונתניהו עצמו נמצא באמצע שלושה משפטים באשמת שחיתות".