דווקא בימים של שיח קיצוני, שסע חברתי ומערכת פוליטית מתפוררת - נתניהו היה צריך לשים בצד את כל השיקולים האחרים ולהשתתף בטקס הזיכרון הממלכתי לרבין.
נתניהו, אני מניח, מעדיף להיעדר מהאירוע בגלל פוטנציאל חיכוך גבוה עם מתנגדיו הפוליטיים והמפגינים נגד המהפכה המשפטית - אבל יש אירועים שחייבים להיות מעל לכל מחלוקת פוליטית. אפשר להבין את אי־הנוחות שמרגיש נתניהו בטקס הזיכרון לרבין, כמו את הסלידה של חלק מבני משפחתו של רבין ז"ל מנוכחותו ביום הזה. גם להם זה לא היה קל במהלך השנים, אבל הם הכילו את נוכחותו בטקס - מפני שרצח של ראש ממשלה אינו אירוע פרטי או פוליטי, ונתניהו לא יכול להרשות לעצמו להיעדר רק בגלל אי־נוחות או עצה של דובר או יחצן.
מנהיג נמדד ביכולת לשאת ולהכיל אירועים שבהם הוא נמצא בעמדת נחיתות. דווקא השנה, שגררה את החברה הישראלית לשיח על הסתה וחשש מרצח פוליטי, נתניהו חייב להתייצב בהר הרצל.
